לא יכולתי להחזיק את עצמי, הייתי כל כך עצבנית. המחשבה שיניב
יהיה שלי... אחרי כל כך הרבה זמן... זה הרג אותי. רק עוד כמה
שעות חשבתי לעצמי, רק עוד כמה שעות...

את יניב הכרתי אחרי שירון פרץ אלי לדירה ותלה את עצמו, יניב
היה אחד הבלשים שחקרו את האירוע, כבר באותו יום כשהוא תיחקר
אותי על אופי היחסים שלי עם ירון הייתי בטוחה שמצאתי את הגבר
הנכון.

כשזה נגמר הבטתי בעיניו הם נראו שונות, הברק המיוחד שלו
בעיניים נעלם, טוב לא ממש נעלם אבל מינימום שינה גוון. משהו בו
היה שונה זה היה בטוח. הבטתי בו מביט בי, נמוג ממני, מתבייש
להתקרב ולדרוש בנשיקה שמגיעה לי כל כך. אחרי הכל כבר שנתיים
שאני מחכה, שנתיים שלמות לרגע המדויק הזה, לשנייה הזו, שבה לפי
מה שהזקנה מנסה להסביר לי כל הזמן כמה אלמנטים וקבוצות כוכבים
במזל שלו מתמזגים, אלו, ככה אני מבינה לפחות, נותנים לה את
האפשרות לגרום לו להתאהב בי.

כל התהליך היה די פשוט, חייגתי אליו הביתה ואמרתי לו שאני עוד
כמה דקות אצלו ושירד למטה, כשנכנס לחיפושית סתמתי לו את האף
והפה עם מטלית שהיה בה חומר מרדים, הוא לא הספיק אפילו להתנגד.
אחר כך נסעתי בערך עשרים דקות לבית של הזקנה ושם היא עשתה את
מה שעשתה.

אחרי חודש הבנתי שזה לא זה, יניב לא היה בשבילי אז נפרדתי ממנו
בשיחת טלפון אקראית, הוא לקח את זה ממש קשה והיה די המום, אני
לא חושבת שהוא הבין מאיפה זה בא לו. אני למען האמת הייתי קצת
מבואסת, זאת אומרת, שנתיים שלמות לא הולכות ברגל, וגם הייתי
חייבת לעבור דירה בגלל ההצקות שלו. אבל מהר מאוד התעודדתי.
פגשתי בחור חדש - אחד הסבלים, ואצלו הזקנה אמרה שזה קורה
אוטוטו, רק עוד ארבעה חודשים, ככה שהפעם אני בטוחה שזה גורל
ואני כבר לא יכולה לחכות...