הטיפות החמות נוטפות על עורי,
ממיסות אותו.
אני מרגישה לכודה,
אך בו זו זמנית בטוחה,
מפניו,
מפני תשוקתו.
הסערה שמתחוללת בי אינה פוסקת.
מנסה לחסום את הרעש מלהגיע אל אוזניי, אך זה בלתי אפשרי,
האנושיות שבי מונעת זאת ממני.
אט אט מוציאה את ראשי מן הסערה,
אך שאר גופי עוד לכוד בה.
אני נושמת נשימה עמוקה, כאילו זו הנשימה הראשונה שלי
שואפת.
נושפת.
שואפת.
נושפת.
אני מניחה את ראשי על מקום מוגן,
הטיפות אט אט מפסיקות להמיס את עורי,
המחשבות בראשי מתרוצצות.
תשוקתי אליו עכשיו עזה,
אני רוצה שהוא יהיה פה איתי
שיחלוק איתי את הסערה
שתשוקתי אליו תתממש.
אט אט הסערה נמוגה,
וכל המחשבות שבאו איתה עדיין בפנים,
אך לא ניתנות למציאה,
כי הן באות רק בזמן הסערה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.