והנה אני שוב,
בוחר לדכא את העצב בכתיבה.
בורח אל עולם משלי.
עולם בו לך אין חלק.
עולם בו לא היית שלי.
עולם, בו לא קראת בשמי כשהתעלסנו בליל ירח מלא
ולא גרמת לי להרגיש שיש משהו,
כשבעצם לא היה.
ואני מאושר.
בפעם הראשונה מזה זמן מה,
אני מאושר!
בלעדיך!!!
לא יודעת למה התחשק לי לכתוב בלשון זכר...
מישהו חכם פעם אמר לי לא להלחם עם המחשבה.
פשוט לכתוב כמו שיוצא...
ככה יצא... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.