{לחלק א': http://stage.co.il/Stories/408742 }
...
כאמור, משה יצא לבקש נקמה בברכה, המורה לכימיה. הוא היה כל כך
עצבני, שכשיצא מחוץ לביצפר אפילו לא שם לב שרונית מכיתה י"א
בדיוק החליפה בגדים בפינה הנסתרת של הביצפר, איפה שמשה עישן את
הג'וינט הראשון שלו. משה הלך הביתה, וחיפש מה לעשות למורה
לכימיה. לחרוט לה על האוטו אי אפשר, כי האוטו שלה באשפוז כבר
שבוע אחרי שהיא העיפה את עזרא מהשיעור; לדירה שלה גם כן אי
אפשר להזיק, כי היא גרה רחוק מדי, וכבר נמאס לו לטייל בין
אשכנזים באמצע הלילה; ברכה היא זקנה ומכוערת, מה ששולל את
האופציה לאונס. בקיצור, הלך משה שלנו להתייעץ עם החבר'ה, משמע
היה צורך לנסוע לבקר את בני הקטן באבו-כביר.  
משה לקח את האוטובוס ונסע שם, תוך שהוא מחביא טוב טוב בתחתונים
את שקית ה"חרא" השבועית של בני. בכניסה למקום, משה שלנו,
שכאמור לא ידע לקרוא כמו שצריך, נכנס בדלת הלא נכונה, ובמקום
לפגוש את בני הקטן, הוא פגש בד"ר יהודה היס. אמאל'ה!!! משה
שלנו, כאמור, למרות כל מגרעותיו, היה האחרון שיפחד מאיזה
אשכנזי אידיוט, והבין שהוא צריך לפתח עם הסבון דיאלקט או איך
שלא קוראים לשני עצים נמוכים.
>משה: תגיד, יא חתיכת רוסי דביל, איפה חברשלי בני הקטן?
>ד"ר היס: אני מוחה בתוקף, אני לא רוסי, אמי באה מגאליציה
ואב...
>משה: בקיצר אתה אשכנזי. עכשיו איפה חברשלי בני הקטן?
>ד"ר היס: מה זאת אומרת קטן? באיזה מובן?
>משה (מתחיל להתעצבן): ככה קוראים אותו אצלנו בשכונה, "בני
הקטן".
>ד"ר היס: במקום הזה השמות לא משנים...   כולם כאן, בשבילי, הם
אותו הדבר...

בשלב הזה משה הבין שהוא לא יצליח להוציא מהמשוגע הזה כלום, אז
הוא שינה טקטיקה.
>משה: תגיד, איך אפשר לנקום בכאבים אחושרמוטה במישהו שהעליב
אותך, ודרך בכבוד של האמאמאש'ך?
>ד"ר היס: או, זו שאלה שאני אוהב. תראה... יש לי דרך שאתה
תאהב. אבל, אני לא יכול עכשיו לעזור לך. תבוא בחמש לתחנה
המרכזית, אני אפגוש אותך שם.
>משה: סבבה.


המשך יבוא...