|
בקיץ שאמא שלי אהבה
נתפסתי לא מוכן
פתאום היא עמדה מולי
עירומה
וגם זכרונות הילדות מהמקלחות שלה
לא הכינו אותי לרגע
האיש שלה ארז סימני שאלה
ויצא למסע ימי-ביניימי
והיא נשארה לטפל בגינה
(שלא נגעה בה קודם מעולם)
סימני השאלה נפרשו לרגלי נזירים
ימי הביניים קיבלו את נשיקת המוות
ואמא המשיכה לטפל בגינה
חיפשה על ברכיים את ה"כן"
שרק פה אחד יכול
ואני נשארתי מתבונן
באפרסקי אהבתה מעלים אגלי זיעה
בשבתם בקערה המצויירת |
|
אני אדום, אני
צועק.
בפה פחות
אזדעק.
כמו הלוייתן,
פעור הלוע.
מאיים, אותכם
לבלוע.
לתוך אפי, אתם
רואים.
בכל פעם, כשאתם
באים.
אך לי, זה לא
מפריע.
לבמה חדשה, אני
מצדיע!
צרצר בפואמה
לאיש/ה האדום/ה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.