אני חייבת להודות שכל הרעיון של כתיבת ההספד לעצמי דווקא נחמד
אחרי הכל, אבל מוזר כל כך.
בכל אופן, אנשים שכותבים על עצמם הספד בטח מבקשים בדרך כלל שלא
יבכו עליהם אלא יחגגו את מותם, כי החיים הם חגיגה והמוות הוא
רק התחלה של אחת חדשה.
אבל לא אני. אני פלצנית, אבל לא עד כדי כך.
אני רוצה שתבכו עליי, לראשונה בחיי. תמיד עשיתי כל כך הרבה
בשביל לא להעציב אף אחד מכם אז אני חושבת שמגיע לי לפחות פעם
אחת להוריד את החיוך הזה מהפרצוף שלכם.
מה גם שעכשיו, כשאני מתה, אני חושבת שזו הזדמנות טובה לומר כמה
דברים שמעולם לא העזתי לומר.
אמא: מותר לקבל גם הפסדים. אולי הילד הראשון שלך הוא גאון אך
אין זה אומר שכולנו... ואם יש משהו דפוק בחינוך שלנו, רק את
עצמך את יכולה להאשים.
אבא: זה פשוט נורא איך שאתה תמיד צודק. תמיד קולע בדיוק
למטרה. תמיד מנתח כל עניין בצורה המדוייקת ביותר. אף אחד לא
אוהב שמטיחים לו את כל האמת בפרצוף כי היא לא תמיד הכי נעימה.
אבל תודה על זה, זה גרם לי להתעשת כל כך הרבה פעמים.
יונתן: האדישות שלך תהרוג אותך בסוף, תראה אותי.
מורן: אולי את צודקת ואולי את לא, אבל גם את העמדה שלך יש
דרך לומר ולהעביר. והאמת הקרה והפשוטה היא בדרך כלל הדרך הכי
טובה לגרום לאנשים לראות את דעתך. רק קחי בחשבון מה את מפסידה
בדרך.
גלית: דבר ראשון, אני אוהבת אותך. בסופו של דבר, את האמא שלי
והסבתא שלי והחברה הכי טובה שלי ואחותי הקטנה. אבל דבר אחד
קטן: לא הכל מגיע לך בחיים. ואף אחד לא חייב לך כלום, גם לא
אמא. אז בבקשה תפסיקי לדרוש.
אור: אולי הדבר שאני הכי שונאת בעולם זה יהירות, ואתה,
חביבי, התברכת בה. ובכל זאת אני אוהבת אותך. מוזר, לא? אז רק
שתדע לך שזה כן יפגע בך בסוף וזה בהחלט פגע בך כבר (שנינו
יודעים טוב מאוד שזו הסיבה שאתה לא שדרן כרגע בגל"צ).
סתם מזגן: תפסיקי לומר לכולם מה לעשות, זה שאת מתה לא נותן
לך שום זכות לעשות זאת.
דניאלה: בחיי (או שמא עליי לומר 'במותי'?), את מפונקת. ואני
לא יכולה להאשים אותך; את הבת הכי קטנה. התינוקת של אמא. ואני
לא יודעת מה עם שאר בני האדם בעולם הזה, אבל אותי הפינוק הזה
משגע. זה פשוט מגעיל. את עדיין צעירה ויש ביכולתך להשתנות -
השתמשי בעצה זו בחוכמה.
ועכשיו, אחרי שסיימתי עם המשפחה...
איגור: תוכל לעשות לי טובה קטנה? תמציא בדיחה עליי. תעביר
ערב שלם שבו פשוט תצחק עליי, ותצחיק אחרים. כי זה מה שאתה עושה
הכי טוב: גורם לאנשים לחייך. אלוהים יודע כמה פעמים הרגשתי
ששרירי הפנים שלי כבר נתפסו מרוב חיוכים...
עדן (ח): את מה שאני מרגישה כלפייך כתבתי כבר מזמן ואני לא
רואה צורך לחזור על זה שנית. אם באמת מעניין אותך לשמוע הכל את
מוזמנת לחטט לי קצת במחשב ולקרוא את כל המכתב.
עדן (מ): את, בסופו של דבר, אחד האנשים שאני הכי מעריכה. כי
הייתי בטוחה שאת לא ממש מחבבת אותי, בלשון המעטה, והיו לך
מספיק סיבות לזה (או שרק אני ראיתי אותן?) ובכל זאת, כשהכי
פחות ציפיתי לזה, את היית שם בשבילי. ולכן את היית בשבילי חברה
אמיתית הרבה יותר מאשר כל אותם אנשים שאני מחשיבה כ'החברים הכי
טובים שלי', גם אם בדרך כלל אנחנו לא מדברות.
משה: אם תיעשה אדם יותר טוב גם אחרי המוות שלי, אלוהים יחליט
שהוא רוצה אותך לידו, כי אתה כבר עכשיו כמעט קדוש. אני אוהבת
אותך ומעריכה אותך ובבקשה תחייך ברגע זה חיוך קטן בשבילי?
עדי: אם הייתי יכולה לבקש משאלה אחרונה לפני שמתתי, הייתי
מבקשת לשמוע שוב את הצחוק שלך. הוא מעלה לי חיוך על הפנים כל
פעם מחדש. אוי, ואם אנחנו כבר בקטע של משאלות - מצאת אולי
שרשרת דומה לשלך? כי אני לא מצאתי....
נתי: שלל כרוכיות וסנאים ולבבות מקפצים לך. ואת יודעת מה
יכול להיות מצחיק? אם תפצחי במחאה על המוות שלי. כן.
איילה: אין לי מה לומר לך במותי בדיוק כמו שלא היה לי מה
לומר לך בחיים שלי. רק הרגשתי צורך לכתוב את זה.
טלי, ניצן ושני: אי אפשר להפריד את זה, זאת כבר שלישיה.
שמחתי להיות הנספחת, גם אם זה היה לתקופה קצרה.
דינה: טוב, אני מוותרת לך. את יכולה להיות איתו קודם.

יש כמה החלטות שלקחתי בחיים שלי שאולי לא היו מובנות כל כך לאף
אחד. אז לא, זה לא היה בגלל מחשבה קדימה שבגללה ידעתי כמה טוב
אותו דבר יעשה לי בהמשך.
בכל שלב ושלב בחיים שלי עשיתי מה שעשה לי טוב, מה שנהניתי
ממנו. ואם זה להתבודד במשך חצי שנה בבית, כשהקשר שלי לעולם
החיצון הוא הליכה פעם ביומיים לספרייה העירונית כדי להחליף ספר
והשיחות טלפון עם גיא בדרך - So be it.
ואם זה להיות עם מישהו חדש כל שבוע - So be it.
ואם זה אומר להיכנס לכיתת ספורט, גם כשאני יודעת בבירור שהרבה
זמן אני לא אבלה שם (למרות שכן היו לי תקוות לעשות את זה) - So
be it!

ועכשיו, אחרי שכל אחד ואחד ששמע את החלק עליו, כועס עליי מאוד
או עצוב מאוד או עם חיוך קטן על הפנים - אני רוצה שכל אחד
ואחד, בתורו, יאמר דבר אחד טוב עליי, כי אני לעולם לא אעשה את
זה, ודבר אחד רע עליי, כי איך בדיוק אני מעיזה לבוא ככה ולמתוח
ביקורת על החיים שלכם? מי אני? איזו זכות יש לי להיכנס ככה
לחיים שלכם ולומר עליהם משהו? בגלל שאני מתה? סקרו מי!