אם תראו אותה, מסרו לה ד"ש,
היא כרגע בצריפין.
היא עזבה כאן, לא מזמן, היא חיה שם,
אתם יודעים...
ספרו לה שאני בסדר, למרות עיני השיטפון.
היא אולי חושבת שאני מסתדר לבד,
אל תגידו לה שזה לא נכון.

היינו צריכים לשנות המון,
כמו שאוהבים צריכים לפעמים.
ולחשוב על החיוך שקרה יום לפני,
זה עדיין מרגש אותי...
ולמרות הקשר שאבד
זה עדיין נוקב לי את הלב -
היא עדיין חיה בתוכי,
לעולם לא נחיה בנפרד.

אם תראו אותה, חבקו אותה בשמי.
תמיד כיבדתי אותה,
על כך שחיה את חלומה האמיתי.
אוי,
מה שיעשה אותה מאושרת,
אני לא אעז לעמוד בדרכה,
למרות הטעם המר שנשאר בפה -
מהקנאה הישנה שנשארת.

חצי שנה עוברת בזכרוני (אני חי לי בעבר).
אני זוכר כל רגע בעל פה,
אבל זה תם כבר ונגמר.
אני לא אפריע לה,
בזמן שהיא חיה את החלום,
תגידו לה שהיא יכולה להתקשר אליי -
אם יש לה פנאי היום...




תודה מיוחדת לבוב דילן על השורה הראשונה של השיר.
תודה לטייני בלאק על ההשראה הרגעית שהפילה עליי.
תודה למשהו אמיתי על כך שהפריעה לי בטלפון ונתנה לי את המילה
"חיוך".