ענת הראל / החצר האחורית |
נערמים אט-אט
גלי התצלומים הישנים,
המכתבים המצהיבים,
הנעימות ההן,
ריחות התבשילים ההם
וזכרונות רבים,
לא מוטבעים.
את החצר האחורית של חיינו,
מעטים פוקדים...
כשאנו חשים עייפות
אנו הולכים אליה,
אל החצר האחורית,
משתרעים על כסא הנוח הישן
תחת עץ התות של ילדותנו,
בין ערימות צומחות
ונרדמים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|