דונגאל Donegal, עיר קטנה ומלאת חיים, בעלת רחוב ראשי מדהים בעליזותו, אירחה
אותי ליום אחד.
בלילה יצאתי לפאב שאת שמו אינני זוכר (מנסיבות ברורות, בצבע שחור עם קצף לבן
למעלה).
הפאב קיים כבר מעל מאה שנים, שומר על עיצוב ואוירה שלא השתנו מאז פתיחתו, ועל
כך גם זכה בפרסים רבים על היותו פאב אירי מקורי.
בערב ביקורי ישבו חבורת נערים ונערות, ניגנו ושרו שירי עם מוכרים, שירים
לריקוד אירי סוער ובלדות סוחטות דמעה, בכשרון רב ובקול מלאכי.

והנה אני שם, מחזיק את כוס הגינס הקרה, מוקף באוירה החמה של הפאב ובאנשים
נחמדים שמתעניינים מאיפה אני בא ולאן אני הולך, מאזין לחבורה העליזה ששרה ביחד
עם הלהקה,
ואני מבין את הכל -
זה מה שמשך אותי לכאן, לאירלנד.
האינטימיות המוזרה הזו שהיא מנת חלקם של כל באי הפאב,
האפשרות לחלוק את משא היום החולף עם הבן אדם שיושב לידך,
השמחה המוזרה הזו, שתופסת אותך מיד עם כניסתך למקום.

בין אם אתה דייג פשוט שמרויח את לחמו, או בעל אחוזה ושטחים גדולים שמפרנס את
העיר,
כוס הבירה היא אותה כוס הבירה,
והאיש היושב לידך הוא חברך הטוב ביותר.

תוך עיון בצילומים ראיתי את שם הפאב :)
שמו שונר אין - Schooner Inn
למי שמתכנן לבקר בדונגאל - מקום חובה!!