New Stage - Go To Main Page

ראב ברט
/
מה יש לה

יש לה נקודת חן בתוך הפות. לא קל להגיע אליה וצריך לפלס דרך
מבעד לשיח הקוצני, למתוח שני קפלים וללחוץ כלפי מעלה. אז היא
נחשפת, עגלגלה ושחומה. קורצת ומתפייסת. מה היא רוצה, אותה
נקודת חן? מדוע אינה מניחה לי? אולי היא זכר לימים רחוקים,
עגלגלים, שחומים, אשר איש מאתנו לא רוצה להזכר בהם? ואולי בעצם
כן רוצים אנו להזכר, אבל אין לנו חלון הזדמנויות בתוך הרצף
העמוס של עיסת השיגרה.

יש לה חלון הצופה אל הים. הימים הקצרים הללו, קשה לסבול את זה.
הערב מתחיל בשעה חמש. תחושת הנעימות של הערב, סופו של יום,
ההקלה מהעומס: כל אלה היו כלא היו. אתה רק באמצע היום, טמבל.
תעתועי הזווית של השמש אל מול ציר כדור הארץ. אין דבר, באירופה
יותר גרוע: קמים לעבודה בחושך וחוזרים בחושך. אומרים ששיעור
ההתאבדויות בסקנדינביה הוא הגבוה בעולם, בגלל שאין להם שמש. לא
הצלחתי מעולם להשלים עם זה. כל כך הרבה שבדיות, איזה בזבוז
נורא. ולא אכפת לי בכלל שיש להן תלתלים יפים ברגליים. שיהגרו
לארץ. כולן. רכבת אווירית של שבדיות בעלות נטיות אובדניות,
נחיתה אחר נחיתה בטרמינל שלוש הנוצץ. בואו, בואו בנות. עודני
מחכה לכן, בלשון משורבבת, להוציא אתכן מהמשבר. אני והשמש.

יש לה לשון חלקה מאד, והיא יודעת להקשותה ולרככה כרצונה. היא
יכולה ללפף אותה סביב הזין שלי, ללחוץ ולהרפות. לעיתים היא
נושכת קלות. כשהיא נושכת - אני סוטר. זה לא סותר. זה קורה וזה
בסדר. בזמן האחרון היא מגלה רפיון מה ואני צריך למשוך את
שערותיה לאחור וללקק את מצחה. לנשוך את שפתיה מלמעלה. אז היא
מתרצה סוף סוף. וכשהיא מתרצה ומשתלטת עלי, אני בוכה ומילל
וצוחק. איי, איך אני צוחק. איזה בכי.

יש לה חתולה אפורה, חתולת רחוב שנאספה אל הבית והפכה לבעליו
החוקיים. כשהיא רעבה היא מייללת ללא הפסק, ואני מחפש לבעוט בה.
צער בעלי חיים, כך אומרים. אכן, צר לי על עצמי. ביללה הבאה היא
מקבלת גליץ' עצבני. איזה חכם גדול אתה, גיבור אמיתי. גיבור על
חיות קטנות. אבל, בעצם, כשבוחנים את זה היטב ומקרוב, נגיד עד
רמת הפיקסל, אפשר לקבוע די בבטחון שהיא לא ממש חיה קטנה. הייתי
מסווג אותה כבינונית-כמעט. אני לא מהחברה להגנת הטבע. אני
גיבור על חיות בינוניות-כמעט שמיללות ומוציאות אותי מדעתי. כזה
אני.

יש לה חברה מהעבודה ואני משתוקק לזיין את שתיהן ביחד. כשאני
אומר לזיין את שתיהן, לזיין, אני מתכוון בעצם לומר את ההיפך,
כלומר שהן תמצוצנה לי יחדיו ואני אהיה שרוע, חצי-שוכב חצי-יושב
ואחייך. זו תגיש לזו את הזין כמו שמגישים מיקרופון למאמן אחרי
משחק. שיזהר המאמן, מהמיקרופון, שלא יחטוף זרם. פעם הבאתי לה
זרם חזק מאד ומפתיע ישר לפרצוף והרטבתי לה את החולצה החדשה,
והיא גידפה חרש ולא דיברה איתי שעה. אחר כך הכינה תה לשנינו.

יש לה מכונת כביסה שמטיילת בבית. בעיקר בזמן הסחיטה. לעתים אני
פוגש אותה במרפסת ואנחנו מעשנים יחד על רקע השקיעה המוקדמת.
אני חושד שהיא אינה מחבבת אותי במיוחד, כנראה משום שאני נוהג
לדחוס לתוכה הררי כביסה עד שכמעט נקרע לה עור התוף. אני לוחץ
בכח עד שהדלת נסגרת. עד קצה גבול המשיכה. פעם היא כמעט הקיאה
מזה. מנוולת. שתתמודד. גרמניה מלוכלכת.

יש לה מגנטים קטנים בצבעים וגדלים שונים ומשונים, על המקרר, על
הדלת, על המראה, על מסך המחשב, על המחשב, על אדן החלון. לכח
המשיכה המגנטי שלהם נגמר הפג-תוקף. אף אחד מהם לא מחזיק והם
נושרים בזה אחר זה. בלילה אני שומע אותם. קלאפ, נשר הומר
סימפסון. קלאפ, נשרה פיצה דומינוס. מיאו, מייללת האפורה. קלאפ,
נשרה מוניק קוסמטיקאית מקצועית. פעם אחת כיסיתי אותה במגנטים
מכף רגל ועד ראש ואמרתי לה שזה טיפול מצויין נגד כאבי מחזור.
היא שכבה כך שעתיים בלי לזוז ואני ישנתי סוף סוף שינה רצופה
ושקטה.

יש לה מחזור חזק. היא מדממת הרבה ולאורך שבוע שלם. לא ראיתי
דבר כזה מאז לבנון. זה מגיע כמו שעון. אין הקדמות, וגם אין -
תודה לאל - איחורים מורטי עצבים. אני לא מעז להעיר לה שום דבר,
כמובן. יש לנו הבנה שקטה - כשזה מגיע, מסתפקים במציצות הדדיות
(כיפה כנגד פיטמה). כשזה נגמר, סוף סוף, תודה לאל, ישתבח שמו,
ברוך מייבש דליפות, או אז אנו מתחברים כמגנט, סוחטים זה את זה
באלף סל"ד, מיללים כחתולים מרוטים, מעבירים זרמי חילופין, עד
שלבסוף נקודת החן מאירה לי פנים.




היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 22/12/04 0:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ראב ברט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה