הנה זה קרה שוב.
עוד סרבן, עוד מתנגד, לא ממש ברור למה.
אבדון, סוג של חוסר קיום, מה אנחנו עושים פה או לאן אנחנו
הולכים.
לפני כשבוע יובל בנאי אמר שהוא מתנגד למדיניות צה"ל בשטחים.
אז אני אומר שגם משה כהן, שמעון אבוטבול ומרים וולרשטיין. אז
מה? אז אמרו. למה מפרסמים את זה? מי זה יובל בנאי, ולמה אני
שומע עכשיו אחרי כל המקרה את משינה בגל"צ.
אף אחד פה לא רואה מה קורה פה בעצם. היום כל אחד מקבל במה, אבל
בד"כ אמורים להיות עיתונאי, זמר פובליציסט או סתם איש פשוט
שהחליט שהוא יוצא נגד מדיניות. מה לעזאזל קורה פה. מדינה ללא
כיוון, ואם כיוון אז ממש לא ברור. ממתי "כבוד ראש הממשלה" הפך
ל"ראש הממשלה" שהפך למר שרון שהפך לאריאל. מי קובע פה את
הכללים והחוקים? היכן הגבול הדק?
למה לא שומעים את מי שכן בעד מדיניות הממשלה? למה לא שומעים את
תומכי הגיוס, אלא רק את סרבני הגיוס? חדשות טובות, פירגון
ומחמאה נהיו דבר יקר ונדיר מיהלום.
עולם ציני וסרקסטי שבו כולם מגנים אותנו וגם אנחנו מגנים
אותנו, אז מה בעצם נישאר?
מתי אנשים יבינו שזה מה שיש לנו, זאת המדינה שלנו ואין לנו
מקום אחר, אז בואו ניקח רגע, נחשוב ונראה איך אנחנו תורמים
במקום כל הזמן לנסות להרוס.
אל תשכחו שהשואה קרתה כי כולם שנאו אותנו, ראו בנו כנטע זר
ביניהם ולכן הוקמה מדינת ישראל, אך מי שלא רוצה להיות פה -
שילך. אבל מי שפה שיבין למה הוא ושיבין שאין לנו ברירה אנחנו
נלחמים בשביל עצמנו כי אין לנו אף אחד אחר...