אוף,כמה פעמים אפשר לשמוע את אותו הסיפור!
אמא בטח סיפרה לי את הסיפור הזה איזה מאה אלף פעם בערך, ואני
כל פעם צריך לעשות כאילו אני מתעניין . האמת היא שהסיפור הזה
כבר מוציא אותי מדעתי ותמיד הוא מתחיל באותו משפט מעצבן "כשאבא
שלך ראה אותי בפעם הראשונה בבית ספר עממי".
כן, הסיפור הזה מספר על האמא הזקנה שלי ועל אבא שלי ה"חיטאייר"
שהתאהבו פעם בבית ספר עממי (דרך אגב אין לי מושג מה זה בית ספר
עממי, ואני מנחש שזה כמו בית ספר יסודי בגלל שאמא תמיד מזכירה
שזה היה בכיתה ב'). אני חייב לזיין (סליחה לציין) שהסיפור הזה
היה יכול להיות נסבל במידה והוא לא היה הורס לי את כל הקריירה
המזורגגת שלי עם נשים.
אמא תמיד מספרת איך שאבא שלי כשראה אותה בפעם הראשונה בב"יס
עממי, התאהב בה מייד, וכשרצה להראות את חיבתו אליה משך לה
בצמות, "קצת כאב לי" היא תמיד אומרת, "אבל התאהבתי באגרסביות
שלו מייד!" ובדיוק בחלק הזה של הסיפור מתחילה הבעייה, כי בכיתה
ד' בערך התיישבה לידי בכיתה אנה שהייתה העולה החדשה הכי יפה
שבאה מרוסיה. אנה הייתה צריכה להיות בכלל בכיתה ו', אבל בגלל
שהיא עולה חדשה, אז שמו אותה בכיתה ד'. אני חייב להודות שלא
כל-כך אהבו אותה בכיתה, בעיקר בגלל שהיא הייתה יותר חכמה
מכולם, וגם בגלל רונן הבן-זונה, שאמר שיש לה ריח כזה של רוסים,
ואני בכלל ישבתי לידה ולא הרחתי כלום.
בכל מקרה, התאהבתי באנה מייד, היו לי כל הזמן פרפרים בבטן
כשהיא הייתה לידי, וכשהיא הייתה מדברת איתי, אז כמעט שהייתי
מחרבן במכנסיים מרוב התרגשות. רציתי להגיד לה שאני אוהב אותה,
מחבב או לפחות מעריץ (אתם יודעים בכיתה ד' יש כזאת סקאלה
בענייני אהבה), אבל זה פשוט לא יצא וכל פעם שהיא הייתה פונה
אליי היה יוצא לי מהפה מן מלמול כזה טיפשי, זה הידרדר למצב כזה
שיום אחד רונן הבן זונה אמר לאנה שאני סובל מפיגור שכלי קל,
והיא אפילו קצת האמינה לו והתחילה לדבר אליי קצת יותר לאט.
החלטתי שאני חייב לעשות משהו, ולא יודע למה עלה לי בראש הסיפור
הזה של אמא ואבא בבי"ס עממי, ונזכרתי במשפט הזה שאמא תמיד
אומרת "התאהבתי באגרסיביות שלו ".
אז החלטתי להיות אגרסיבי וביום שלמחרת כשבאתי לבית ספר אנה
ישבה לידי כמו בכל יום, ופתאום באמצע השיעור זה יצא לי, תפסתי
לה את הקוקו ומשכתי חזק (כמו במשיכת חבל בשיעור התעמלות), אנה
פלטה צעקה של כאב, וכל הכיתה פרצה בצחוק גדול.
"מה אתה עושה נמרוד", היא אמרה לי במבטא הרוסי הכי מתקתק
ששמעתי בחיים, ואני רק ישבתי שם ממוקד במחברת משבצות שלי וחושב
היא עוד תתאהב באגרסיביות שלי.
ביום שלמחרת אנה נכנסה לכיתה באיחור ולא אמרה לי שלום, ובשיעור
השלישי באמצע הרצאה של המורה לטבע דפקתי לאנה מבחנה בראש, היא
שוב פלטה צרחה כמו בשיעור חשבון, אבל הפעם גם ירד לה קצת דם
והיו צריכים לקחת אותה לאחות שתעשה לה תפרים.
אותי העיפו מבי"ס ליומיים וגם הזמינו את ההורים, וכשאמא שאלה
אותי למה עשיתי את זה, עניתי לה שבטעות והיא אפילו האמינה לי
והלכה לצעוק על מרקוס המנהל. אבל בלב ידעתי שזה לא בטעות והיא
עוד תתאהב באגרסיביות שלי בדיוק כמו אמא ואבא בבי"ס עממי.
כשחזרתי מההשעייה אנה כבר לא ישבה לידי, ישב לידי רונן הבן
זונה שרק אמר לי כל היום שאני גבר, ואם אני רוצה להצטרף לחבורה
שלו. בסוף היום ראיתי את אנה הולכת הבייתה, וכל מה שרציתי היה
להגיד לה שאני מצטער ושאני אוהב אותה (וגם שאין לי פיגור קל
באמת). אבל שוב נזכרתי בסיפור הזה של אמא על אבא והאגרסיביות
שלו והחלטתי לנסות את השיטה עוד פעם אחת, אז רצתי לי אליה
ונתתי לה בעיטת נינג'ה לתוך הפנים, ואחרי שהיא נפלה פיצצתי לה
ת'פרצוף עם קרש, וברחתי הבייתה, בדרך ראיתי את האמבולנס נוסע
לכיוון בית הספר וחשבתי שעכשיו אנה בטוח תתאהב באגרסיביות
שלי.
באותו ערב בדיוק אחרי שהשוטרים של מפלג הנוער יצאו מהבית, הגיע
אלינו לביקור אבא של אנה, ואני נורא שמחתי כי חשבתי שהוא בא
להגיד לי שאנה התאהבה באגרסיביות שלי. כשפתחתי לו את הדלת קצת
נבהלתי, הוא היה איזה שלוש מטר גובה ורוחב, ובאמת היה לו ריח
כזה של רוסים, הוא הסתכל עליי ואני חייכתי ואז הוא פוצץ לי
ת'פרצוף עם אלת בייסבול שהוא הביא מהבית, ואחר כך הוא גם פיצץ
את אמא ואבא שלי עם מקל גדול, פלט כמה קללות ברוסית והלך.
וכששכבתי על הרצפה שוטט דם עם ההורים שלי הדבר היחיד שהטריד
אותי היה, שאני מקווה שאמא ואבא לא ייתגרשו עכשיו, כי לפי
החיוך על הפרצוף המעולף של אמא נראה לי שהיא התאהבה באגרסיביות
שלו.

נ.ב
באיבחון שנעשה לי אצל פסיכולוגית קלינית אחרי שבועיים התגלה
שיש לי פיגור קל, ("כוס אומו רונן הבן זונה") .