דיפרסיה של שנים
הרי געש מתפרצים
ענני גשם שחורים
אין עוד שמש על ערים.
אין שלום ואדמה,
אין רצון, אולי תקווה
נלחמים בסכינים
כדי לחיות את החיים.
האחד יושב בחושך
לא רואה ולא מודע
רק אני מנסה לעזור
לחטוף חזרה את שבויי המלחמה.
אין הגלדה בלי חתכים
אין ארון בלי מתים
אין אהבה בלי נפגעים,
אין כאב בלי שמחת חיים.
אין שלום בלי ויתורים,
אין ויתור בלי כאבים,
אין עוד שער בלי בתים,
אין תקווה מאחורי סורגים.
רק ייאוש הורג את החיים,
רק הלב מתפוצץ מכאבים
רק רצון להינצל,
לצאת אל החופשי מתוך סורגים.

כאב, מלחמה,
אין דמעה בלי תקווה,
תמיד מגיע בסוף חיוך
שמפסיק את צריבת הדמעות.


25.10.2004