כשעלי הסתיו האחרון נשקו לחלוני,
והרוח שרה לי שירים בחלומי,
עוד הייתי עטופה כתינוק בזרועותיך,
מתענגת על הדבש שניגר משפתיך.
כשהגשם האחרון ניטח על אדמת חיי,
ועננים אפורים כיסו את שלוותי,
עוד הייתי מכורבלת בזרועות אהבתך,
עוד היית איתי.

ובסתיו הזה,
כשהשמיים יזילו דמעות של שתיקה,
לא יהיה מי שיחבקני,
לא יהיה מי שיחזיק אותי חזק.
בסתיו הזה,
כשהשמיים יזהיבו מעלי באנקה,
לא יהיה מי שיקשיב לי.
מי שישמע,
כשאצעק,
לקרבתך.

אפסע בשבילים עמוסי שלכת לבדי,
אנשום את הים הסוער בקרבי.
ואדע, כי כשהחורף יגיע,
אהיה רק אני.

ואתה,
לא תהיה לידי.
לא תלך לצידי,
לא תאחז בידי.
לא...

אני.