גשם הבכות הראשון ירד היום
כמו נטיפי סכין ממטיר וחותך את גופי
כל היום ערפילים כיסו את השמים
ואני התפללתי לאלוהי
שישנה את דרכי הטבע
רק יום אחד בשנה
רק למעני
וזוויות עיני נמלאו דמעות מאמץ ושבר
אבל אלוהים גדולים שכאלה כלל לא שומעים קולות כ"כ קטנים
וחלושים
הם עסוקים בדברים שקיימים ביקומים רחוקים.
אבל הגשם... יש לו שעון אחר
כמו הציפורים שעוברות לארצות רחוקות
עפות ותחתן היבשות
קטנות וכבדות על הים.
גשם הבכות הראשון ירד היום.
הוא כבר מפסיק לכאוב אחרי המטח הראשון.
רק הזכר הישן נשאר.
רק הריח המוכר, האדמה הלחה...
אותה ההרגשה
כמו אז.
רק הזכר הוא שנשאר מכאיב
ואחריו שובל התחושות הנגועות
כמו רעל שזורם בעורקיך.
אתה יושב כמעט חסר נשימה
ומחכה שיתנקה מדמך.
גשם הבכות הראשון ירד היום
ואחריו השקט.
החייאה רחוקה לגופך הדואב.
נחמה שקטה לליבך הפצוע.
הוא ירד ואתה יודע
שייקח עוד זמן
אך בסופו
יחזרו מחולות השמים
לנוע
ואתה, כמו ילד קטן פצוע
תקום ותמשיך ללכת.