New Stage - Go To Main Page


פעם התאהבתי במלאך.
הוא היה לבן, וזוהר, עם שיער זהוב ועיניים כחולות. היו לו
כנפיים גדולות והוא ריחף לו בשקט בין הפרחים, מפזר אבקת דבורים
שנצנצה באור השמש. השמיים היו כחולים והציפורים צייצו. הן ברכו
אותו לשלום ושרו לו ממיטב שיריהן. הן סיפרו לו על מסעותיהן
בארצות הקרות והוא בלע את סיפוריהן בשקיקה ובאהבה.
הוא גם ידע להקשיב לעצים, לזרום עם המים שבנחלים, להקשיב לקולה
עמום של האדמה והכי, הכי הוא אהב לנגן. הוא היה יושב לו שם,
בין הפרחים, העצים והמים ומנגן לו שעות, ואני הייתי יושבת
מוקסמת ומקשיבה לנגינותיו; איך הוא פורט על מיתרי הנבל וליבי
באותו הזמן.

אהבתי אותו. אני עדיין אוהבת. אבל ככה הם מלאכים, כשהחורף בא
הם קופאים ומתפוררים, נקברים באדמה, ואח"כ, כשקרני השמש
הראשונות של האביב יוצאות מבעד לעננים, הם נובטים ופורחים.
המלאכים החדשים שנולדים באים לדאוג להם, להשקות ולפזר עליהם
אבקת דבורים זהובה. הם יושבים שם שעות, מאזינים לסיפוריהם,
לציפורים, לאדמה. מנגנים להם, מספרים על העולם למעלה, מה
השתנה, התחדש.

באביב חזרתי לשם.
למקום שהוא היה יושב ומנגן לו שעות. למקום שלו.
פרחו שם כמה פרחים. חדשים.
מאז אני מגיעה לשם כל תחילת אביב,
בסתיו אני עוזבת. עצוב לי לראות מלאכים מתים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 10/1/05 4:17
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל סבירסקי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה