[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







דודי דוד
/
התגשמות

כולם מסביבי עישנו .ג'ארס. הרי היינו בהודו. אני תמיד העדפתי
להיות פאסיבי. גם בצבא העדפתי להיות חייל פשוט ולספוג את כל
החרא. להיות מפקד לא נראתה לי אופצייה אטרקטיבית. במשך כל
השירות, מהרגע שאחי חזר מהטיול שלו במזרח, אני פינטזתי איך זה
לחזור להיות אזרח. שמעתי את הסיפורים וראיתי תמונות. זה הספיק
בשבילי בכדי לבנות עוד חלום במסגרת החלומות שטרם מומשו: הרי
כולם מחכים לסיים את השירות למען המדינה ולטוס למצוא שקט בשביל
הנשמה.

והשתחררתי מהצבא ועבדתי כמו זונה בתחנת דלק. בשביל כסף של
המועדפת. וגם בדלק הייתי פאסיבי. אדי הדלק נספגים בגופי כמו
צעקות של לקוחות חמומי מוח: הם, אחרי מלחמת ששת הימים ויום
הכיפורים, ישר חתונה ועבודה. לא טיול ושום חוויה מסעירה. אז כל
הכעס בא עלינו: "הדור המזויין". מגלילון כסוף עברנו לצ'ילום
שזוף. וכשבא לקוח על הבוקר עם מסחרית וכלי עבודה כל התסכול בא
עלינו: אז מה אם שירתי שלוש שנים בשטחים ובגולן. הקרבי של היום
לא שווה לזה של פעם. ככה לפחות חלקם טוענים. בהמות.
אבל גם את זה המשכתי לספוג. החלום היה כל כך קרוב. בהודו אף
אחד לא יפתח עליי את הפה, אף אחד לא ייתן לי פקודות. שם אני זה
שאקבע מה לעשות. אני אראה עולם, אחווה את מה שההורים שלי לא
חוו אף פעם. ללכת אחרי החלום שלי, להיות מי שאני רוצה להיות.
ואחרי חצי שנה בדלק הרגע הגדול הגיע והיינו בטיסה. הלב פעם
בחוזקה וכבר הרגשתי בהבדל: "אדוני, מה תעדיף, תה או קפה?"
ואני, עכשיו אני קובע לעצמי: "אני מעדיף מיץ תפוזים סחוט טרי
בבקשה". ושום סירוב עם הבעת פנים גסה. חיוך-ואני חייכתי
בחזרה.

נחתנו בתאילנד ומייד קפצנו לאיים. הכל נפל ישר לידי:אלכוהול,
אוכל ושוודית מדהימה. הכל בסדר, הכל תקין. תעשה מה שבא לך.
הכסף שלך וכל הזמן שבעולם. וגם בתאילנד הייתי פאסיבי, כפי
שאמרתי, הכל נופל לך לידיים. והחלום מתממש ברגעים אלו: פעם
ראשונה שאני חווה ומרגיש חלום מתגשם-כל כך מוחשי, כל כך כיף,
כל כך ארוך וכל כך לא רוצים להתעורר!

מתאילנד עברנו לנפאל,לטייל בהימלאיה. לא כמו המסעות והפיטרולים
בצבא. חבורה של מסטולים,שתשלמו להם מילניום והם לא יסחבו עכשיו
אלונקה, אבל העפלה לחמשת אלפים מטר תהיה בשבילם בקטנה. הכל
בשאנטי, לוקחים את הזמן. עוצרים, שואפים אוויר נקי. כולם
פאסיביים, אף אחד לא קובע או מחליט. תלך לאן שבא לך, אתה קובע
את הקצב של עצמך. כבשנו פסגות חדשות בחיים, האוויר כל כך נקי
והטיול הוא רק שלך! אתה מסתכן, הולך  על סף תהום, בחוץ מינוס
עשר מעלות אבל הלב מלא שמחה. לא אמרו לך :"לא זה מסוכן" או כמו
בצבא, "תלך לפה ותירה לשם".

ובהודו, כבר ציינתי, כולם מסביבי עישנו, אבל גם כולם היו
פאסיביים כמוני. יש שיגידו שזאת בריחה מהמציאות ושהחיים
האמיתיים עוד בפתח. לי זה ממש לא משנה. הגשמתי חלום!, חלום אחד
מרבים זה המון. תשאלו את המבוגרים. הם חלמו על ישראל הבנוייה
ואחרי זה בית ומשפחה.
קצב הדברים מאז השתנה:תגשים את החלומות שלך. לא משנה מה הם. הם
שלך!

כולם מסביב מעשנים, כולם עוד חולמים. יש זמן עד לחלום הבא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?


-אני מבקש,
שאלות בסוף.






אפרוח ורוד,
מרצה מבוקש
בפקולטה לאנשים
ערומים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/1/05 2:23
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דודי דוד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה