אתה לא תשמע לעולם את הבכי של ליבי,
את השעות של המחשבה,
את הלילות הבודדים והקרים בלעדיך.
אתה לא תבין לעולם
את רגעי המשבר והבכי,
הבכי על המרחק והבדידות שלי בלעדיך.
אני לא אבין לעולם
את האפשרות לציפייה מאהבה,
כי אני ויתרתי עלייך ואני לא מסוגלת להגיד.
הלב בוכה כי הוא מתגעגע לציפייה
אבל אני מקווה לשכוח.
לא תדע לעולם איזו אהבה גדולה פספסת,
לא נדע לעולם אם יכולנו להיות ביחד.
לא תרגיש את הכאב שאני הרגשתי
לא תבין לעולם את אהבתי שאהבתי,
את המתנה שקיבלת,
אתה המתנה שאני קיבלתי.
לא תבין לעולם שכבר הכל נאמר,
לא תבין לעולם אותי.
לא תבין למה אני רוצה לשכוח אותך כתור
אהובי.


"נאמר כבר הכל, אין לי מה להוסיף לזה...
לא תדעי לעולם איך בכיתי כמו ילד..."

21.10.2004