אני מרגישה את הראש שלי צונח...
נופל לו מצד לצד כמו נדנדה שנעזבה מזמן.
העיניים נאבקות במאבק מתמשך עם העייפות הגוברת,
ואין מנוח.
מילים זרות חולפות ליד ראשי.
האוזניים שומעות, אך המוח לא מעכל.
אני מביטה ברצפות וציורים משונים קופצים לי לעיניים.
אני הוזה?
סביב נהיה מעורפל, דמויות כפולות נעות במעומעם.
חייבת להחזיק מעמד...
ברגע שישלח הפתק ויאמרו המילים אדע שהשתחררתי,
אהיה חופשיה.
עוד קצת, מתישהו הכל יגמר...
13/7/04 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.