"זה היה משחק בנשק, ללא ספק משחק בנשק."

מה משחק בנשק?!
הבנאדם נכנס לשירותים עם מחסנית בהכנס ושופך לעצמו צרור בחזה.
הוא מדמם למוות בשירותים, זה היה הכול חוץ ממשחק.

הרהורים של ילד אחד שיושב על ענן ומהרהר במה שקורה אחרי.

"ירח שועלים מלא מרביץ מאיר את כל העיר, ההר הים גזרת המגננה,

ומצלצל הטלפון ומודיעים שכנראה חוליית אויב אחת הסתננה,
הלוך חזור עם המשקפת שנמשכת לירח אך שום תנועה אינה נראית ,
ולך מכאן שרים לי במצעד הפזמונים הייתי טס ויוצא מכאן כעת."

לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ/מאיר אריאל

השעון שעל היד שמתחת לאוזן שלי מצלצל, אין לי כרית אז אני שם
את היד מתחת לראש, פיהוק ואני מתיישב ומיד מגלה כמה קר לי.
הגיע הזמן ללכת לטיול הלילי שלי, ככה זה בכל לילה. אני קם
באמצע הלילה והולך לטיול שלי, יש לי כובע ירוק מצחיק ומימיות,
ואני ממש טייל למופת.
אני מתלבש בבגדים שקיבלתי מתנה מאיש שיושב מאחורי דלפק לפני
כמה זמן, ולובש עליי עוד כמה דברים מוזרים שיש בהם כיסים
וריצ'רצ'ים וסקוצ'ים, שאני לא יודע בדיוק להסביר מהם בדיוק ומה
הם עושים, אבל אני חייב ללבוש אותם כדי לצאת לטיול.
אני לוקח את החבר שלי ויוצא לטיול.
החבר שלי הוא קצת מוזר כזה, הוא בחיים לא מדבר, פעם הסבירו לי
שזה הכי טוב שהוא לא מדבר ושאם הוא ידבר זה מסוכן מאוד, אבל
אני עדיין קצת עצוב מזה שאני כל הזמן מדבר איתו והוא לא עונה
לי.
למרות שהוא בחיים לא מדבר הוא עדיין החבר הכי טוב שלי, הוא לא
יכול ללכת לבדו אז אני מחזיק אותו חזק חזק ואני שומר עליו והוא
שומר עליי, ככה זה אני והחבר שלי.
ממש קר בחוץ, אני חושב שזה בגלל שעדיין לילה והשמש תעלה רק
בעוד שלוש שעות, אז אני מוריד את השרוולים וסוגר את הכפתור
האחרון בחולצה. אמרו לי פעם שאסור כי מי שעושה את זה אז יש לו
בעיות בראש, אבל לי לא אכפת כי קר לי עדיין.
אני מתחיל את הטיול הקטן שלי, זה מין טיול כזה בין הרים ובתוך
שבילים עד שאני מגיע לאיזה מקום שאני עומד בו שעתיים ובודק אם
קורה משהו ואז אני חוזר, ואף פעם לא קורה משהו.
לפעמים אני פוגש שועל או זאב, ואז אני אומר להם שלום ואני חייב
לגרש אותם כדי שהם לא ינשכו אותי.
אז אני מתחיל את הטיול שלי ואני הולך לי בין עצים וכל מיני
אבנים וחושב לי מחשבות על דברים שמחים ונחמדים כמו תה עם
קינמון ושירים של יהונתן גפן ולפעמים אני מרגיש ממש כמו בשיר
שלו על האיש הירוק שהולך לו ונוסע באוטו ירוק, ואני רוצה לעשן
לי סיגריה ירוקה אבל אסור לעשן בטיולים.
"לילה נחמד היום נכון חבר?"
אני שואל אותו אבל הוא לא עונה לי, אני קצת מתעצב אבל לא
נורא.
אני מגיע אל המקום הזה ומסתכל, אני על ההר עכשיו ואני צריך
להסתכל למטה, בינתיים אני פוגש זיקית.
"חבר שלי תראה איזה זיקית נחמדה, אנחנו יכולים להיות שלישייה
אני אתה והזיקית רוצה?"
הוא שוב לא עונה ל , נראה לי שהוא קצת נעלב שהצעתי לצרף אלינו
את הזיקית...
"אוף איזה מן חבר אתה שאתה בחיים לא עונה לי אני ממש נעלב ממך
לפעמים!"

יש פה עץ חרובים נחמד, קטפתי חרוב ואכלתי אותו למרות שאסור לי,
ואז ישבתי בצלו של העץ שבעצם לא עשה בכלל צל כי היה לילה אבל
לי זה לא שינה כי אני אוהב לשבת בצל עצי חרוב, לפעמים אני
אפילו שר לי שירים קטנים וזה ממש נחמד.
לא שמתי לב אבל נמנתי קצת וכשהתעוררתי גיליתי שהחבר שלי לידי
גם שוכב על הרצפה, כנראה לא שמתי לב אבל הנחתי אותו לידי,
חזרתי שוב לנמנם קצת וחלמתי חלומות נחמדים, על כריכים עם ריבה
ואבנים עם זיקיות נחמדות עליהן וכשקמתי היה אור.
עדיין לא קרה פה כלום וזה קצת משעמם ואני עוד מעט כבר מסיים את
הטיול שלי וחוזר לאיפה שכל שאר האנשים המצחיקים נמצאים.
"תראה חבר כבר עלתה השמש ועוד מעט נוכל לחזור ולנוח קצת."
כמובן שהוא לא עונה לי כמו תמיד, ואנחנו כבר צריכים לחזור.
אבל היום החלטתי שאני לא חוזר עד שהוא לא ידבר איתי כי אחרת
אנחנו לא חברים יותר ולא אכפת לי כמה זה מסוכן אם הוא ידבר
פתאום!!!
"תקשיב, אם אתה באמת חבר שלי אז את תדבר איתי!!!  נמאס לי כל
הזמן שאני מדבר איתך ואני מחזיק אותך עליי חזק חזק ומטפל בך
ואפילו נותן לך לישון איתי במיטה ואתה לעולם לא עונה לי, הבנת
חבר??? תענה לי!!!"

אחרי זה הרמתי אותו וסובבתי אותו אליי והסתכלתי לו טוב טוב
בעיניים, בעצם בעין כי יש לו רק אחת בקצה, אבל זה לא עניין
אותי.
"תענה לי חבר, תענה לי!!!! , אוף תענה לי כבר!!!"
והוא לא ענה לי עדיין ואז חשבתי שאולי הוא קצת רעב, אז האכלתי
אותו, יש לו פה מוזר מלמטה ואני מאכיל אותו כריכים מלבניים
כאלה שיש בפנים כל מיני דברים כאלה עגולים, והוא עדיין לא ענה
לי, אז קירבתי אותו טוב לראש שלי וצעקתי ולחצתי לו איפה שהלב
שלו!!!

"תענה לי כבר אוף תענה לי!!! אני כל כך רוצה שתענה לי!!!"



"בסוף מצאו אותו זרוק מתחת עץ אשכוליות אחד חשבו שזהו זה הרי
הכול יכול להיות מחד, מאידך התברר שזה לגמרי לא בסדר, שתי
סטירות לא התעורר גם לא בדרך אל החדר..."
ארול/מאיר אריאל