אביר בעל דמות היגון
בדידותך בשלי נגעה
כאבך עם כאבי
ישבו לשיחה
לאחר סערות האהבה והפורקן
לשבת אל השולחן
להביט בעיניים
לשאול
לדבר על הכל

וגם אם דמעה אחת או שתיים ברחו מעיני
ודמעה אחת או שתיים נבלעו בגרונך
שמחת התגלית וחדוות הבחירה
ועונג הליטוף
ואושר המיזוג
חתמו
בנשיקה
דרך חדשה
מכוסה בערפילי הלא נודע

אפשר לחשוש
אבל אפשר גם ליהנות כל כך
מחיבור מדהים שכזה
בין נשמותינו
על כל פצעיהן
בין מטענינו
על כל הכאב הצרור בתוכם

"אף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש"
אמרתי לעיניך הכחולות-גשומות
עגומות ולא מאמינות,
(את אשר אני אומרת לעצמי השכם והערב),
אני רוצה לראות בהן את הניצוץ שודאי שכן בהן
לפני אלף שנות בדידות.
אני רוצה לראות את שפתיך נמתחות לאותו חיוך מאיר
שמבזיק אלי רק לפעמים, בתוך שמים מעוננים,
כהתגלות.

הדרך הנפרשת בפנינו רצופה כנראה מוקשים אינספור
ומכשולים אינסופיים כאותם משחקי מחשב
בהם משתעשעים ילדינו;
בעליצות הם מדלגים מעליהם, נופלים וקמים ומנצחים.
ראה כמה גיבורים הם, אבירינו הקטנים!
גם אנחנו צריכים להיות.