כאשר הגיע לביתו, בדק אם אורחים לא רצויים ביקרו אותו. לאחר
שהיה משוכנע שהוא לבד, הוא ניגש לחדר האמבטיה ובחן את עצמו
במראה שמעל לכיור.
"חרא", הוא סינן - פניו היו מלאות דם, שהמשיך לזרום מפצע
פתוח במצחו. "זה ישאיר צלקת..."
יש בחורות שנדלקות מצלקות, הוא ראה בזה רק עוד סימן זיהוי.
הוא צלצל לבית החולים, לקבוע תור. "שלום, אני רוצה לקבוע תור
דחוף לד"ר איצקוביץ'. כמה שיותר מהר."
"הוא פנוי עכשיו, אם תוכל להגיע בשעה הקרובה." הוא ניקה את
פניו ונכנס למכונית. בדרך לבית החולים הוא עבר ליד מקום
'התקרית'. המעקה, הלבן בדרך כלל, השחיר במקום בו הוא התמקם.
כשהגיע לבית החולים, הוא נאנח כשהאחות מיהרה אליו, מדברת עוד
לפני שהגיעה לטווח שמיעה.
"....עשית לעצמך הפעם?" היא שאלה בזמן שהגישה לו טופס רשמי
למראה, אותו הוא הכיר כבר בעל פה.
"כרגיל - התפוצץ לי רובה ליד הראש." היא צחקה ונטלה ממנו את
הטופס "אם אתה לא רוצה לספר לי, אתה לא חייב להציא סיפורים
כאלו..."
הוא נכנס לחדר הרופא. "שלום דוקטור". "אה, לוי! מה עשית
לעצמך הפעם?"