האמת? אין לי מושג מה אני אמורה לעשות, מה אני אמורה לכתוב, מה
אני אמורה להרגיש, איך אני אמורה לשנות דברים???
האמת??? אין לי כוח לשנות, לעשות, להרגיש, לדבר, לבדוק,
לנסות... נמאס לפרש דברים, לעזור לאחרים, למצוא איזשהו הגיון
במהלך החיים שלנו שהם חסרי הגיון בכל מקרה... למה אנחנו צריכים
תשובות לכל? למה לעזאזל אנחנו לא יכולים לשבת בשקט ופשוט...
לקבל את מה שיש וזהו? ממציאים את אלוהים, או כל דבר אחר כאילו
הוא זה שיעשה הכל בשבילנו? הוא זה שיקח את האשמה על עצמו... אם
אני הייתי אלוהים, הייתי אומרת לכולם ללכת קיבינימאט. תעשו מה
שאתם רוצים, רק תעזבו אותי בשקט, לא מעניין אותי כבר מה אתם
עושים, ומה זה חשוב, הרי אתם עושים מה בראש שלכם!
אבל מצד שני הייתי רוצה שתהיה לי אמונה, הייתי רוצה להתהלך
במעין שלווה פנימית שכזאת, שהכל מסודר ולא צריכים לשבור את
הראש יותר מדי. מה שיהיה יהיה, אני לא יכולה לשלוט בזה. זה כזה
כיף וכזה משחרר וכזה... צבוע!!!
הייתי רוצה שהכל יהיה פשוט יותר, אבל נראה לי שהתאהבתי במילים
יותר מדי, ואני נהנית לסבך את עצמי בהן. מחכה שמישהו יציל אותי
מעצמי, אבל מגיעה להכרה מרגע לרגע שזה לא עומד לקרות.
והאמת??? אין לי כוח להגיון, אין לי כוח לשיגעון, ושפיות?
היא יותר מדיי IN, יותר מדי משעממת יותר מדי... נורמלית.
האמת? אנחנו אף פעם לא נדע את כל האמת, אז אולי כדאי שננשום
עמוק ונירגע.