שאני מת עליך, גם עכשיו שנה אחרי שנפרדנו, שנה שהיינו ביחד
וכבר כמעט שנה שאנחנו לחוד.
שאני מתגעגע לחיבוק שלך, חיבוק אוהב ללא תנאי.
לחיוך שלך, ששרר על פני כל זמן שהייתי איתך.
אני מתגעגע לנשימות השקטות שלך בזמן התניית האוהבים וללחישות
הזימה שלך באוזני, לצורה שבה הסתכלת על גופי, ולנגיעות החטופות
שלנו מתחת לשולחן בארוחה המשפחתית. למבט שותה המידע שלך בכל
זמן שהסברתי לך משהו חדש לך, שלא ידעת. ולהליכתך הברבורית בזמן
עלייתך לבמה, לתנועות הריקוד המודרני שמהן אתה מתפרנס.
לילדותיות שבך, כי הדברים הפשוטים ביותר סיפקו אותך ואת
נשמתך.
אני מתגעגע לזה שלא הבנת בתמימותך, גם כשבגדתי בך עם אישה...
לומר לך שאני שמח שלמדת מאז שבמערכת יחסים צריך גם להעניק בלי
שיבקשו ולא רק לקבל.
אני שמח שהמשכת הלאה, ולמרות שאני הראשון שניפץ את ליבך
לרסיסים התאהבת שוב באחר ושוב באחר, ואת ליבם שברת אתה. ולמדת
מה קשה הוא המעשה.
שיש לך את החברים הכי טובים בעולם, כאלו שישמרו עליך מכל צרה
שבאה ושיהיו איתך ברגעים הכי קשים שלך.
אהבתי אותך כמו שלא אהבתי איש מעולם, היית אהבתי הראשונה,
הנערית הארוכה והמשמעותית, ביחד יצאנו מהארון, עברנו שינויים
שונים ומשונים.
נפרדתי ממך כי היית ילד ואני כבר לא, אני התבגרתי ואתה נשארת
מאחור.
היום אני מבין שלנצח תישאר ילד, הבגרות, הבלות וניסיון החיים
לא יפגעו לעולם בתמימותך או במבטך הנאיבי על העולם ובאמונתך
באנשים.
לא יכולתי לשאת יותר את טוהר ליבך ואת אהבתך, הרגשתי צורך לדעת
גדולים ממני וממך.
היום אני יודע שמה שהיה לא ישוב לעולם, לא איתך ולא עם אחר,
התבגרתי וזקנתי ואתה נשארת אותו הילד התמים שפגשתי בראשונה.
בליבי שמור לך מקום של כבוד לנצח.
ותפרח אהבתך ותיגע ברבים.