אני יודעת
זה כואב,
ואין מה לעשות.

אני יודעת
שקשה,
אי אפשר להפסיק לחיות.

בעולם של טרור,
במדינה של שלום
ודמעה וכאב.

אי אפשר לעצור את שעון החיים.

כולם מנסים לשרוד,
אין מלחמות בלי שבויים,
בלי אבדות.

כואב אבל זה המקום היחיד,
שלנו, כאן מקומנו לחיות.

וגם אם קשה,
גם אם כואב,
לא נניף כמו הים -
דגל לבן.

וגם אם קשה,
נילחם, נתמודד,
נזכור שזהו מקומנו.

ואם קצת נוותר
לא נמות.

אך לא ניכנע,
כאן ביתנו,
נמות
על אדמתנו.


8.10.2004