אסף לבון / אין יותר אני |
אני חייב להגיע למעלית, הגעתי.
האדרנלין מתפוצץ לי בראש
אני לא לבד, מישהי יקרה ללבי.
הדלתות נסגרות ברעש ו...
אני מרגיש שהמעלית נופלת לתהום
אני לא מאמין, אני בהלם
אני מתחיל להבין שאלו הן השניות האחרונות שלי
הכול הופך למטושטש מן המהירות של הנפילה כאילו אני במנהרה
ואז אני מחייך, איזה כיף אני צונח
ואז שוב המום,איך נראה המוות?!
האם הוא שחור, זה כבר נגמר?!
אין יותר אני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|