ציפורים מבריקות
שטות בעיני השמיים,
מתרחקות, נבלעות
בתוכם.

סירות מפרש שטות
אל עבר הים הפתוח,
נבלעות בליבו של הים,
נעלמות.

רוח קרירה שטה
ביופיין של צמרות העצים,
מרעידה, מצמררת
וממשיכה לדרכה.

ואני כמו ציפור בעינייך נבלעת,
כמו סירה בליבך נעלמת,
כמו הרוח שטה ביופייך, אך לא ממשיכה,
נשארת,
קלועה לתוך סערה.


3.10.2004