אני חושב שיש מעט מאוד דברים שיגרמו לי לבכות, תמיד אמרתי על
עצמי שאני בנאדם מאוד חזק. נפשית זאת אומרת, גופנית אני בקושי
מצליח לפתוח בקבוק קוקה קולה אבל תמיד ידעתי שאני יכול לעמוד
בהכול.
סך הכול לא היו לי חיים קלים, התחלתי לעבוד בגיל שלוש עשרה,
בבניין.
אף פעם לא היה לנו הרבה כסף, גם כשהייתי ממש ילד זכרתי את
ההורים שלי נאבקים עם חשבונות.
כל מה שיש לי בחיים הוא תוצר של עבודה קשה מאוד וזה נכון מה
שאומרים, כל מה שלא הורג אותך רק מחזק אותך, אז כל הדברים האלה
שלא הרגו אותי חיזקו אותי מאוד.
לפני חודשיים ההורים שלי נהרגו בתאונת דרכים, בגלל שזה לא
הייתי אני שנהרגתי אז התחזקתי. כל כך התחזקתי שאפילו להלוויה
לא הלכתי, לא הרגשתי צורך. גם ככה לא נשאר מהם הרבה כדי לקבור,
ואני צריך לדעת, הלכתי לזהות אותם באבו כביר.
אחרי שבועיים פיטרו אותי מהעבודה, אמרו שיש עודף בכוח אדם
ובגלל שעבדתי שם פחות משנה גם פיצויים לא קיבלתי. מה אניאגיד
לכם? התחזקתי. בעקבות הפיטורים שלי התחלתי לאחר בתשלומים
לדירה, ובלי חסכונות וההוצאות של ההלוויה, בחודש הבא אני בטח
אגור בפינת אלנבי בתוך קופסת קרטון, אני והחתולים.
אבל אני חזק, תמיד הייתי וחוץ מזה ששמעתי שעושים אחלה כסף
בקיבוץ נדבות בתל אביב.
הקטע הוא שאני לא נשבר בקלות, אני מחשיב את עצמי לבנאדם מאוד
חזק. נפשית זאת אומרת, גופנית אני בקושי מצליח לפתוח בקבוק
קוקה קולה. בגלל זה נורא הופתעתי כשחטפתי התמוטטות עצבים בשבוע
שעבר באמצע המטבח בדירה שלי.
מי ידע שחלב שפג תוקפו ישפיע עליי כל כך.