אם ישאני חורף,
מעל לראשיי אותם הגיבורים,
שצלחו וחצו את מעיין החיים
ונחרתו במימיו לעד.


הלוואי וישאני חורף,
מעל לראשיי כל האבלים הישנים,
במיטתם החמה,
ולמרגלותיהם אניח חרציות זהב,
למען חיוך יפציע בוקר שמש,
ויאיר את נפשם העגומה.


הלוואי וחורף ישאני,
ממיטתי הקרה, מרעידותיי,
מכאביי וממחשבותיי,
כקוצים בשלהי הקיץ השורף,
המאיים והרותח.
וישאני אל ארצות הכפור,
אל אדמה לבנה שוממת,
שם דמעותיי יקפאו על שמריהן
וליבי יאט קצב פעימותיו.


הלוואי וישאני
אל מקום המוצא האחרון,

--

ולא ללכת במסע, המפרך,
המייגע.
ולא להתעמת ולא להישבר,

אל פחד,

חורף נצח עלומים,

ישאני אל ביתו,

אל זיו מעיינות קפואים.