אני שומע ילד מתפלל
עם צלילו של כינור
והמנגינה השקטה והרגועה
היא כיסוי לכאב שלא נשמע
אין דמעות בעיניו או מילים בפיו
רק צלילים הקוראים לעזרה
ואם הקירות יכלו לדבר
אולי הם היו מספרים לי את סיפרו
אך השקט הנמצא בינינו
בולע את מילותי
אינני יכול לעזור
והאדם כעץ השדה
גודל ופורח
ומביט איך שאר היופי באחו
נובל



[נכתב במקור ב-4.1.04 תחת השם עט הישן שלי נורמן אוסבורן]
30.6.04