ולא ידעתי שמילה אחת בשפתי
יכולה להיפרט למילים שונות בשפתך.
בדפי לבי, בתום בתולים,
רשמתי לך ציפור ורודה
בין הרים כחולים
והרבה קשתות של שמש.
כל כך הרבה אמונה.
עד שראיתי בעיניך צל קשתות,
וידעתי כי התהפכו בך צבעי לצורות,
וניסיתי - באמת ניסיתי -
לשפוך את צבעי לצורותיך,
אבל אז כבר הייתי בלעדיך,
והשמש שלי הלכה והשחירה,
בעיניך אולי אף השחירה יותר.

ועדיין אני רושמת צבעים עבורך,
גם אם כבר אינני אצלך, בשבילך,
ואני יודעת שמילה אחת בשפתי
יכולה להיפרט למילים שונות בשפתך,
אבל אין לי שפה אחרת.