אל תסתכלי עליי!! אני קורא לה
תראי אותי בוכה כל כך
אל תביטי! לא עכשיו!!
לא כשזה קשה ונגמר
כמה שיותר מהר
אל תסיימי את זה! לא כשזה עוד לא מוכן
אל תשאיר אותי לבד!!!! היא קוראת חזרה
אך אני ממשיך לרוץ בין שבילי העפר
מאט
ומגיע לים.
הים רחב הידיים. תמיד ממשיך לזרום
איך אני אמשיך לזרום?? איך?????
אני צועק לים. לשמיים. לאלוקים.
אך תגובה לא נשמעת
רק הד מהדד
איך.....איך....
כיצד אתה יכולה להשאיר אותי בלעדיה?
בלי ירח שלי?
השמש שלי?
הסימוני שבילים שלי בחיים המסובכים הללו??
אך אין תשובה
רק ההד איך ממשיך לזרום
ואני קורא למוות
אך הוא לא נענה
זמני לא הגיע, רק הרצון
אך זה לא המוות קורא.
רק הפרידה הקול מהדהד.
אך ההבדלים כה דקיקים ורחבים.
קטנים וגדולים.
רוצה להיכנס לבועה, ולא לצאת.
לעולם.
אין לי שליטה על הקורה
אני כבר לא אותו אדם
אני גיליתי סבל מהו
אמת מהי
כאב מהו
בגללך
בזכותך
תודה אלוקים
שלימדת אותי מהו כאב
כמה היא שווה מבחינתי
כעת...כשהבנתי..
אנא, תחזיר לי אותה
קרוב לליבי