בדרך חזרה מעיר ושמה ארדרה לעיר ושמה גלנטיס,
נגלה לי מחזה מרהיב.
קשת ענקית חתכה את השמיים האפורים, מרהיבה ביופיה ובצבעיה.
החלטתי שאני הולך להיכן שהקשת מתחילה, כי יש סיפור אירי עתיק שטוען שבבסיס
הקשת יושב לו שדון-אירי (לפריקון) על חבית זהב ענקית.
ושם, בין השדות הירוקים לקשת הצבעונית - הוא ישב.
נח לו על גדר עץ, מחזיק בידו דלי זהב נוצץ,
וחיוך גדול על פניו.
הוא בירך אותי לשלום:
"Halloo there laddy
How're ya doin'?"
התישבתי לידו, ושוחחנו ארוכות על איך צמחים גדלים,
ולמה כשיורד גשם צומחות פטריות (סוד שדוני עתיק, אסור לי לגלות!), ואפילו
שתינו ביחד כוס גינס, כדי שיהיה לי כוח בהמשך דרכי חזרה לעיר.

כשעמדתי לעזוב, ביקשתי שייתן לי לצלם אותו, אבל הוא סירב בחיוך גדול, והסכים
רק לצילום מרחוק...
אבל הוא נתן לי מטבע זהב למזכרת - להראות למי שלא מאמין...