יום אחד החלטתי שנמאס לי.
נמאס לי מהכול...במיוחד מכל מה שלאחרים יש ולי אין,
אז רציתי להראות לכולם, להוכיח לכולם שאני לא סתם חלק מהנוף
בקיצור למשוך את תשומת הלב של כולם אלי, וכמה שיותר יותר טוב
אז ישבתי וחשבתי במוחי הקודח מכעס איך אני יראה לכולם מי כאן
הבוס.
אחרי חמש דקות עליתי על תוכנית מעולה והייתי נחוש בדעתי לפעול
כדי לשפר את איכות החיים שלי(ובמיוחד להשיג את כל מה שיש
לאחרים ולי אין)
התוכנית שלי הייתה פשוטה אבל גאונית,
פשוט לשכב במיטה שלי עד שכולם ישימו לב שמשהו לא בסדר איתי
ויתנו לי את כל תשומת הלב כדי להוציא אותי מזה.
אז נשכבתי במיטה שלי והתחלתי לחכות שמישהו ישים לב...
האמת זה כבר היה אמצע הלילה אז ויתרתי להם בינתיים
וחשבתי שמחר הם ישימו לב שמשהו קורה איתי.
נרדמתי וחלמתי חלום מוזר שאני ודויד בואי היינו מאושפזים ביחד
ב"אסף הרופא"
ושנינו היינו שם בגלל שבר ביד, וכול הזמן התעצבנתי שהרופאים
אמרו "מה אתה בכלל מתלונן השבר של דויד הרבה יותר רציני מהשבר
שלך...וחוץ מזה הוא ספורטאי מפורסם ואתה לא"
לא עזרו כל צעקותיי שהשבר שלי הרבה יותר רציני משלו וחוץ מזה
הוא בכלל לא ספורטאי מפורסם הוא סתם זמר פוזל הומו שפעם היה
מפורסם והיום אף אחד לא משתין לכיוונו,
אבל הרופאים לא הקשיבו לי והמשיכו להתרברב בזה שהם מטפלים
בספורטאי מפורסם.
התעוררתי שתוף זעה ושתוף שנאה לדויד בואי נשבע לעצמי שכל פעם
שאני ישמע שיר שלו ברדיו אני יעביר תחנה.
ואז נזכרתי בתוכנית שלי ולרגע התעצבנתי שאף אחד עדיין לא שם לב
שמשהו לא בסדר איתי,
אבל אחרי שניה נרגעתי שראיתי שהשעה היא חמש לפנות בוקר
אז חזרתי לישון בתקווה שדויד לא יבוא לעוד חלום בלהות
והאמת הוא לא חזר והיה לי את החלומות הרגילים שלי:
דינה חברה של אחותי נישקה אותי בפראות,
הירקן החזיר לי יותר עודף ממה שהייתי אמור לקבל,
אני מפנצ'ר את האופנים של אבי המניאק.
שהתעוררתי היה כבר חמש אחרי צוהריים והייתי בטוח שמישהו כבר שם
לב לחסרוני והתברר שצדקתי
אימא שלי שלחה את אחותי הקטנה שתעיר אותי כי כבר מאוחר וחוץ
מזה עוד מעת יש את התוכנית שאני הכי אוהב,
כמובן שפעלתי לפי התוכנית ושיחקתי כאילו אני לא מתעורר
אחרי חמש דקות של נדנודים היא ויתרה והלכה לשחק במשהו
וזה רק עיצבן אותי יותר...לאן היא חושבת שהיא הולכת שאני במצב
כל כך שביר,
אבל אחרי יומיים וחצי של שכיבה במיטה אנשים התחילו להבין משהו
לא בסדר איתי,
ובאמת משהו לא היה בסדר איתי כל הזמן הזה ששכבתי במיטה שלי לא
אכלתי ולא שתיתי ובסוף התייבשתי ואיבדתי את ההכרה.
בבית חולים קיבלתי המון תשומת לב באו כל החברים שלי לבקר אותי
ואפילו זאת שהייתי מאוהב בה שנים והיא לא שמה עלי באה לבקר
אבל הבעיה היחידה שבזמן שנתנו לי את כל תשומת הלב הזו אני
הייתי מחוסר הכרה ועד שחזרה לי ההכרה כבר הפסיקו להתעניין בי
וכל אחד חזר לעיסוקים שלו.
וככה אני שוכב בבית חולים מעוצבן יותר ממה שהייתי ובמיטה לידי
אני מגלה את סיגל.
סיגל היא בחורה שנמאס לה מהכול אז היא בלעה שמונה צנצנות של
ויטמינים ושהיא ראתה שזה לא עוזר הקפיצה שתי דרינקים של
אקונומיקה.
אז לסיום אני רוצה להראות לכם שדפקתי את כולכם
כי לא רק שהתוכנית שלי פעלה והצלחתי להשיג את תשומת הלב של
כולם
ולא רק שהצלחתי להשיג את מה שלכולם יש ולי לא היה(חברה)
גם קיבלתי כרטיס "החלמה מהירה" מדויד בואי.