כיתה
ים הפנים מופנה קדימה
שקט
עוצם עיניי בריכוז
עטוף בשלווה.

אך
טיפות רועשות
נופלות
קול פגיעתן כאבנים
השוברות מעטפת הדממה.

ואני
שואף אוויר קריר
ונושף
עוטף האנשים סביבי
בכפור משתק,
מוציאם מזרם הזמן.

ורואה
בים הפנים המופנות קדימה
עיניים
המופנות מטה.
אף אדום ונפוח,
בין שבילים רטובים.

נאנח
מוציא אני מכיסי
ממחטה
זורק אותה אל מול הדמות.

מתיישב
שואף אני הכפור
ונושף
ערפילי חום,
משחרר זרם הזמן.

מקשיב
עוצם אני עיניי,
שקט
עתה אני יכול להתרכז