ליולי.

זה בטח לא מפחיד. זה בטח רק מוזר להיות במקום חדש.
ספק אם אתה יודע מה יקרה.
והוא לא יפחד כלל. הרי הוא עשה את זה כל-כך הרבה פעמים בעבר.
בשבילו זו רק עוד משימה קטנה לבצע, בשבילך זה יהיה הרבה יותר
גרוע.
ואולי בגלל זה המבט שלו קר. ואפילו היד שלו לא רועדת.
ואתה? אתה יודע מה הם הולכים לעשות?
זה בטח יתחיל בדקירה קטנה. אתה לא תתייחס.
הרי מה זו דקירה קטנה בהשוואה לכל הטפילים שסבלת כל השנים?
הוא יגמור את זה מהר. אתה אפילו לא תדע.
ואז אולי... תרגיש פתאום מן עייפות נעימה.
אולי קצת סחרחורת ורעד נעים בגוף.
וזה ילך ויתחזק. ותהיה עייף, יותר ויותר.
בטח תשכב לנוח,
בלי לדעת שמהחלום הזה לא תקיץ עוד לעולם.

ואני אתעורר מחר בלעדיך ליום חדש.
מציאות חדשה שתענה במקומך כשאקרא לך,
בדממה מחרישת אוזניים.
מציאות שתשתוק, תתעלם,
כאילו לא היו דברים מעולם.

אבל אני לא אשכח. לא אשכח לעולם.