אומרים שהדבר החשוב ביותר שיש ללמוד בחיים, כמו בסרטים ובשירים
(זוכרים את "מולן רוז'"?), הוא לאהוב ולהיות נאהב. פשוט, לא?
אבל אני, רק בסביבות אמצע החיים הבנתי, שחסרתי מידה לא מבוטלת
של חלקים במשוואה הזו, ורק אחרי עוד כמה שנים ואירועים פניתי
לתחליף האולטימטיבי לאנשים בודדים - האינטרנט.
תוך זמן קצר, אחרי הגילויים הראשונים - עולם ומלואו, התרגשות,
מכרים חדשים וריגושים - הגיח הגילוי העיקרי: בעולם הוירטואלי
מתנהלות דמויות עם תכונות אנושיות ממש כמו מחוצה לו, תהיינה
עטויות מסכות ככל שתהיינה.
לכן פיתחתי (כך חשבתי) חושים וחיישנים לזהות את המנוולים,
הרעים, הטובים, החלשים, החזקים, נפוחי האגו והחסרים אותו, ועוד
ועוד.
ערב אחד הובילו אותי החיישנים הללו משיחת צ'ט ישירות אל שיחת
טלפון ובתוך זמן קצר כבר נגעתי בפנטזיה.
היה לה ריח של ים, צבעי קליידוסקופ, צלילים של קליידרמן וטעם
של עוד, עד שפתאום, פתאום הגיע מכתב (אלקטרוני, כמובן) בזו
הלשון:
"הבטחתי לך ואני מקיים, בימים האחרונים התחדש קשר שלי עם
ידידה...".
באחת נזרקתי שוב אל נקודת הזינוק - אמנם יותר עצובה אבל הרבה
יותר חכמה:
אני כבר יודעת שאין לסמוך על חיישנים ועל אחת כמה וכמה אין
לסמוך על אהבה.
אלא שבזו האחרונה צריך להמשיך ולהיאחז כמו בכל אמונה (גם אם זו
המצאה - כמו אלוהים) ולהאמין באמונה שלמה שאפשר לאהוב ולהיות
נאהבים.
בינתיים, כמו בסיפורי האגדות, וויתרתי - אולי כי אהבתי - וכמו
בחיים הממשיים שוב נשארתי עם משוואה חסרה.
YP
31/10/2004
"לאהוב ולהיות נאהב" = To love and be loved in return
משפט מתוך השיר: Nature Boy המלווה את הסרט "מולן רוז'" (עם
ניקול קידמן ועוד) ובהשראת הסרט (ורעיון הגב' עם הקמליות
המלווה אותו). |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.