חושך שורר
אני מתעורר
מסיוטי הנורא
שתקף אותי בשינה.
מה רואה אני?
האם זה אמיתי?
מדוע החושך תמידי?
קרה משהו בביתי?
נכנסתי אני לחדר השינה,
וחשבתי שאתפוס עוד תנומה.
מילא יש עוד הרבה זמן ללימודים,
וכל משפחתי עדיין מנמנמים.
כעבור תנומה קטנה
התעוררתי שוב בבהלה,
נחשו מה?
הסיוט תקף אותי פעם שנייה.
קמתי ולא נרדמתי שוב,
מפחד שהסיוט ישוב.
פקחתי עיניי,
חיפשתי את הוריי,
בחדר לא היו,
וגם אחיי לא נמצאו.
ניסיתי להתקשר,
המשיבון עונה לי ואומר.
משפחתך בעולם האחר.
אתה לא זוכר?
את הפיגוע שהתרחש ליד ביתך?
אתה הרי לא היית בשינתך.
היית ער לגמרי, עד לפני,
שהוריך הובלו לבית החולים.
ונשאו את גופות אחיך המתים...
הפלתי את הטלפון,
חשבתי שזהו הדמיון.
חשבתי שזאת אשליה,
אבל זהו הסיוט שתקף אותי בשינה.
אולי אני לא זוכר?
אולי אינני ער?
צביטה קטנה,
תעיר אותי מהשינה.
אכן זה אמיתי,
זה לא נמצא רק בראשי.
נותרתי ללא החיים.
אבדתי את מקור החיוכים.
אבדה לי משפחתי
ונותרתי לבד בעולמי.
לא ניפגש יותר, זלגה מעיני דמעה,
שוב חזרתי לחושך הנמצא.
וחשתי קור עז יחד עם הדממה.
ראיתי טיפות דם זרוקות,
על הרצפה היו שפוכות.
ודמעותיי עליהן זולגות.