זה חזק ממני, אני פורשת כנפיים
לא רוצה להכאיב, רק לעלות לשמיים,
למטה אנשים בוכים, למעלה מלאכים שרים
לשבת בין עננים, לא לראות יותר אנשים עצובים.
ואני שם אשחרר לי טיפות,
שכשרק יגיעו לאדמה ייהפכו לדמעות.
מערבולת מתקרבת וסוחפת, ולאט-לאט אני נעלמת,
מסתובבת ומסתחררת, עולה ויורדת, חושבת, הולכת,
אך לא מבינה מה הטוב ומה הרע,
מה כדאי ומה אסור, הכל כבר לא ברור...!
הכל מעורפל ואומרים לי חבל,
"איך השתנית", להם זה מוזר,
ולי בפנים לא קר?!
בפנים כבר הכל קפא, נסגר,
כבר לא מסתחררת, לא מסתובבת,
אני באותו מקום,
אך לאט עולה למרום,
לשבת לי בין עננים,
כל מה שרציתי היה רק לשיר עם המלאכים...