רציתי לומר לך הכל, אבל באותו רגע לא התחשק לי והשתיקה נמשכת
עד היום.
יום יבוא ונרקוד על החוף ואז ליבי יסחף עם הגלים ואת לא תקשרי
בין העולם למציאות, אני מת לראות את התגובה שלך.
המוח מאמין למה שהעיניים רואות ולמה שהאוזניים שומעות, איזה
פתטי, יש כל כך הרבה נסתר, יותר נסתר מאשר גלוי, רוב הדברים
בעולם, אלו דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים, למרות
שיש גם המון דברים שאנחנו יודעים שאנחנו יודעים, ועוד שתי
קבוצות פחות מעניינות אלו דברים שאנחנו יודעים שאנחנו לא
יודעים ודברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו יודעים, שלזה נחשפים
האנשים עם הבטחון העצמי הנמוך, אלו שלא כ"כ מכירים את עצמם.
אני חוזר למוח הפתטי שמרגיש שהוא מלך העולם, לפחות אצלי הוא
כזה, והתקופה המפגרת הזאת שאני עובר, אותה, הוא גורם לי לעבור,
והמחלה המטורפת הזאת שיש לי, זה בגלל שהוא יצר לי אותה,
ולפעמים פשוט אין לי כוח לאף אדם שנמצא בסביבתי, אבל בתוך תוכי
אני זקוק לאחד אחד בשביל לגבות את עצמי, אני באמת זקוק להם,
ובגלל שניה אחת לא מאופסת של המוח הפתטי שלי, אני לא אתן לעצמי
לאבד את האנשים שמחזיקים אותי בחיים.
הגענו לחוף, היתה שם מסיבת טראנס, הייתי עם עוד חבר והתחלתי
לחפור, לחפור עד עולם, וכשראיתי אותך שם רציתי להתחיל להאמין
באלוהים, מה את עושה פה? (שאלה פתטית ששאל המוח שלי), לא
קיבלתי תשובה ולקחתי אותך שנחפור יחדיו, 14 שניות של מבוכה
מבחינתך, ואני מתוודה את וידוי העשור ומספר לך הכל, נולדתי
להורים פולנים, משמע אני פולני ואת הרי שונאת פולנים, זה המשיך
בזה שאבי נטש אותי בגיל ההתבגרות שלי ולך יש חרדת נטישה,
ולבסוף, יש לי את אופי השמן ותצטרכי להשלים עם זה, כמו שאני
השלמתי.
עזבה את המסיבה ורצה למים ערומה, ואני אחריה בריצת חיי מגיע
אליה מחבק אותה תוך כדי שאני מתמכר לגוף שלה.


הכל לבסוף הסתדר היא בשוק טוטאלי בתהליכי השלמה וטוב לנו יחד
זו לצד זה.
לא ידעתי שתגובתה תהיה ריצה בעירום למים, כנראה שזהו הפתרון
לכל הבעיות בחיים.