זכרון ראשון, שולחן פורמייקה, חיקוי פנינה זול. אני שוכב על
הגב ומחתלים אותי.
זיכרון שני, "שקט צ'יפי!", טרייר מרוט-פרווה-מאובקת, אחי מחדד
פלומה במצחו ליד שולחן קפה חורק.
זיכרון שלישי, "אווירון!" ו"אופה-אופה-רייצע-מיני
מיני-פלייצע!", פעלולי כוח משיכה מאולתרים המפתחים כוח יציבה
בגבי.
זיכרון רביעי כבר מהול בשאר...
מעיל סרוג צמר ירוק עמוק ועבה, כפתורי כיפות מתכת מוזהבים
שניקנו בחנות במרכז מסחרי בשכונת מעלות-דפנה, כובע קפוצ'ון
תפור מגושם המקנה לי מראה של גמד מחוסר צוואר, תחפושת ורודה
עשויה משי- סארי הודי מלפף את גופי, לראשי טורבן סגלגל ורדרד
מעוטר קישוט (מאותה חנות בהחלט יכול להיות) ובידי אקדח קפצונים
פשוט, רזה ומתאים לאחיזתו של עולל.
גן חבקוק המזערי, מעוטר צבעי ילדים ניגודיים, תכלת שולט.
ארגז החול וגדר התיל המקיפה, גודל העצים וגדרות ההדס המלבלב.
הגננת המנופחת ופיאתה  המצהיבה זהב מלוכלך.
צעצועים זולים, פלסטיק דק אדום ומרשרש, צפרדעי קפיץ נשלקים
לניתור בלתי צפוי. סוכריות מוצץ.
עצים צעירים רעננים, עליהם נתליתי, בזיכרונות מאוחרים אף
שברתי. גינה מוגבהת מוקפת גדר לבנים ירושלמיות לבנות כסיד.
אדמה טרייה חומה-אדומה, שיחי ורדים קוצניים עמוסים נמלים, הדס
מניב פירות שחורים, ושני דשאים, רעננים באביב ורדומים בקיץ
(ועוד אחד ממול, באי זוגיים).
כניסות אוורור למקלטים היו מצויות בשקעים גבוהים בצדי הבניין.
מכוניות חונות נח בעליה תלולה סלולת אספלט אפור ועצים מתמרים
עד אמצעי בניינים.
תנור נפט שאמא מדליקה במזווה ומכסה במכסה גרוטאה, פרימוס שסיים
את תפקידו בפינה, עליו אגרטל גבוה וסדוק, מתוכו פורצים לבלובי
חצב ותורמוסים יבשים בצבע שנהב.
מנורת שבת בעלת שישה פמוטות, אחד לכל נפש, אמא מברכת ומסובבת
ידיה סביב הנרות ככדור בדולח, פיה זז בלחש מזמר, חברים של אבא
שורקים לו מלמטה שריקות יידיש, הליכות ארוכות עם אבא לעיר
העתיקה לעטרת כוהנים (קוגל של קופ עם מלפפון חמוץ, יין מתוק
וטבק הרחה מעטש).
קידוש של שישי, כרויט, קנעבטע, בויאס וברונג'נס. אני אוכל בשר
ואורז צפים ברוטב וטחינה מנוגבת עם חלה.
משחקי מחשב קומודור ישנים והעתקת תוכנות (פרצופו של אבא שנאלץ
לקנות ולהקריב שכרו למען בנו הצעיר), שעות של ישיבות אל מול
מסכים.
בתי הספר השכונתיים בהם עברנו כולנו, מר שילה -"גונזו" האגדי,
ויחזקאל המנהל שגר לידנו.
ארז מכה פרחחים שגירשו אותי ואת חברי מן הדשא ה"גדול". בבן של
יחזקאל לא נוגעים. גדי יורה חרוטי נייר מחלונו הרחוק ואני
מתמסר עם קיר בסגנון סטנגה.
פיצי סובל את צווחות אביו ואימו הגרושים, ואסי ואודי זורקים
שני ארנבים אחד על השני במרפסת עליונה, מירי אימם צועקת בקול
חרוך "לשוס!" ו"אלהים אדירים!!", רק השרעבים שקטים ומלומדים,
הבנות רוכנות על הדשא וקוראות ספרות ערבית, אמיר שגר בצומת
התחתונה ואחיו עם הפוסטר של אדם-אנט על הקיר. ואייל עם כל
משחקי הגיים אנד ווטש ומשחקי ההרפתקאות הראשונים לפי.סי.
והמשפחה היפה בקומה שלישית, לאבא היה את כל החוליו אגלסיאסים
בוייניל.
הכניסה למגרש החניה ממול עמוסה בערימת חול ואנחנו מתפלשים
ומשחקים סף
עם כדורסל משופשף.
דוד משה מגיע לבקר ברנו 9 כתומה מהוהה ומביא מתנות מן המושב,
ונחמן ממול הבטיח שהסכין הקפיצית שלו תהיה שלי כשאגיע לגיל
שמונה עשרה.
חדווה המקריחה קוראת לבנה בקולי קולות ותחתיה בסינכרון מושלם
גם אמא של
"זמירה!, זמי---רה!", וכל מה שציונה רוצה זה שנפסיק להרעיש גם
אחרי ארבע וגם לפני שתיים, אבל המחנה על העץ דורש עוד ועוד
קרשים תומכים.
הבנות על סקטים אל תוך כביש צר מתעגל בירידה למגרש חנייה
אחורי, אני מתאמן בהשלכת חתיכות עץ ובנונצ'קו.
חתלתולים ספוגי פרעושים על בטונאדת איוורור של פחי אשפה ונורית
משטסית בי שם בכיתה ב', מרביצה לי מכות רצח מוכתבות על ידי
אודי. שיחים גבוהים בירוק בקבוק מקיפים אותנו, אני מוצא יהלום
מזוייף, מקובע בתכשיט מתקלף.
אני מכניס את ידי לשיחי ההדס, מחפש כדור גומי של משחק מחבט
ונעקץ ע"י קן צרעות, הרופא נותן לי כפפת גומי מלאת קרח מנופחת
כמו יד של מיקי מאוס.
אבא משתזף על הגג ויוסי מתהלך בבית בחלוק קרימי מעוטר מוזאיקות
ארמניות, מפזם מחזות זמר.
מערות סנהדרין חבויות בגני ואדיות, עיטורי תבליטים מקשטים את
הכניסות, סלעים היסטוריים מגודרים ברזל, גבעות של דשא בגני
משחקים, עגולות כמו באילוסטרציות אגדתיות ונדנדות שיווי משקל
בלומות בצידיהן בחצי צמיג צבעוני.
הרפתקאות דמיוניות בבתי קברות ומשחקי תפקידים של גיבורי קומיקס
וסרטי אקשן זולים.