סיפור מסופר בערי הדרום
איך בירוחם הקטנה
כך, כמעט משום מקום
פרצה לה כמעט מלחמה.
לאחר אין סוף טלפונים
כשהסוכה כבר כמעט מוכנה
מקושטת כולה בבלונים
ריחפה לה מעל עננה

הכל התחיל כשזושה הכריזה
ששושנה שוב הבריזה.
בין ליסתותיה אז התיזה
ששום דבר אותה לא יזיזה
לאחר שאת דמה הקיזה
והגיעה כל הדרך מהקיבוץ
עם סיר מלא כבד קצוץ

לשושנה שלנו יש חן וסגנון
מאף פולניה מההתיישבות העובדת
איכרה נבערה, אחת מהמון,
לא תלמד איך להיות נעלבת.
בחיוך של שמלץ, שיער במוס
צפרני לכה ומידת שור אבוס,
היא כבר תראה לה מה זה נימוס

אז פנתה לאיכרה וכה אמרה:
כל שנה בסוכה אני מארחת
ומה רציתי? קצת נחת?
מצידי בשנה הבאה כל השבט
יסע לקיבוץ בסוכה לשבת
ואז נראה מי יתאם ומי יטלפן
ואת חשבונות בזק מי ישלם
ומה כבר ביקשתי?
שיאנק יבנה סוכה
שהילדים יקשטו
רגל קרושה מז'ניה
מבז'יז'נה עוגה
מז'דק שיביא רימונים
וחיימקה תאנים
שלא לדבר על עליזה
שמביאה לי ת'קריזה
ואיך אותה לא אשפוט
על כך שהעיזה
להביא שטרודל
כשביקשתי קומפוט!
אז כמה להסביר נחוץ
שהשנה אני מכינה
את הכבד קצוץ!!!

תסרוקות התנפחו אז כפליים
חזות הזדקרו, נשלפו צפרניים
והכל בחיוך, עם סכין בין השיניים.
והגברים לאן נעלמו בינתיים?
גיבורים אמיצים שכמותם?
כמו תמיד, רעדו תחת השולחן ,
ומודה ועוזב ירוחם.



תגובה ל"סוכות של חשבונאות פולנית" של ש.ק. ב"ynet"מוקדש לכותב
תחת הניק "מודה ועוזב ירוחם" איש העדה הפולנית שהודיע שבוע
לפני כן על פרישה .