ישן, תמיד בטלן. מבט של לגלוג יש בעינו. הוא מסתכל עליך במעין
עליונות, כאילו חושב לעצמו, מה יש להם לאנשים? עסוקים, עובדים
מתרוצצים, יצורים טיפשיים וחסרי מנוחה.
מתענג הוא על חייו כאילו היה מלך. הוא ורק הוא היחידי שקובע מה
יהיה גורלו, ולך "אדונו" אין שום מילה בעניין. אתה בעצמך רק
כלי המשמש את מטרתו הנצחית - בטלה.
אפילו חתולי-אשפתות מלוכלכים אתה יכול למצוא נהנים מהשמש על גג
של מכונית חונה ומרגישים באמת ובתמים את הטוב שבעולם. שלווה
נצחית שמופרת כמעט ורק בזמן יחיד שבו הם פוגשים בעוד יצור
כמותם, מהלך על ארבע עם זנב זקור מעלה, אז השלווה מאוימת, האם
יעז הזר הנוראי לחדור אל מקומי, הוא חושב בזמן שאוזניו משתטחות
ושיניו נחשפות אל אויבו באיום. יללות זוועה קורעות לב נשמעות
פתאום, ואתה תיחפז אליו לבדוק מה קרה, וכשתמצא את בן טיפוחך
מאוים ע"י יצור איום שברוב המקרים אחת מאזניו או עיניו יחסרו,
תגרש את האויב הנוראי ותרים את אדונך הפגוע. הוא יודה לך
בחיכוך קל של ראשו כנגד פניך שלך, ואתה השפוט הנצחי שלו תרגיש
חשוב ומאושר.
לאחר האירוע יחזור החתול אל מנהגיו העצלנים התמידיים כאילו דבר
לא אירע והכל נשכח, עד הפעם הבאה כמובן... עם כן, יחזור ויטפס
החתול אל מיטתך הגדולה וישתרע כמעט על כולה בלי בושה ולא ייתן
לדבר להטריד את מנוחתו, שכן הוא מרגיש כעת שמיצא את פעילותו
למשך השעות הקרובות לפחות. ואתה תמשיך ללטף אותו בעונג, עבדו
הנצחי, הקורבן המאושר של אותו חתול בר מזל שנמנה עם עוד
מיליונים מסוגו אשר מנצלים את הצד הרך של ליבנו למטרותיהם
הזדוניות בדרכם לאושר הנצחי - שלהם לפחות.