עיניי נערי לא גורמות לי להסתנוור, לא ולא.
שפתיו דקות ומכווצות,ופיו אינו מלא מרגליות.
קולו אינו כקול זמיר,
וריחו אינו משכר.
שיערו שחור ומתולתל
ונראה כי הוא צריך להסתפר.

לא הוא אינו מממיסי הלבבות,
ולא ממחלקי המחמאות,
ולא כובש את כל הבנות.

להגיד שהוא סוחף אותי מהרגליים,
זו הפרזה בוטה.
בשבילו רומנטיקה- זאת מילה מפחידה

ועם כל זאת,
נערי יקר לי עד מאוד,
תנו לי רק ממנו,
עוד ועוד ועוד.




(לכל המעוניין- זוהי פארודיה על השיר "סונט 130" של שייקספיר
או "גרסה נשית" אם תרצו... בכוונה לא כתוב בשפה גבוהה מידי וגם
לא ניסיתי)