את אוהבת וודקה וסיפורים פיקנטיים
את לא אוהבת אותו
אף אחד לא ממש אוהב אותו
כולם אוהבים את מה שהוא יצר
כולם אוהבים את היצירה ולא את היוצר.
האמן יכל למות מזמן ורק אז להיראות
רק התולעים ידעו את מה שעבר לו בראש
ואתה לא תדע כלום כי אם הנחש יפסיק להכיש הוא יהיה סתם תולעת
תגיד לי אתה, נחש יכול לנטרל את הארס שלו?


אתה לא מבין שמבוך בונים כדי שילכו בו לאיבוד
וכשאתה מתקרב למוצא אתה מרמה במשחק שאני יצרתי לי
וזה הארס שלך-האהבה שלך
רעל יכול להיות ממש טעים אבל הוא לא למאכל


אני היצירה שלי
אני חי דרך המראות הקטנים בפרצוף המעוות  שלה
היצירה זה הפנים שלי
זה הדיאלוגים שלי
אני שם מסיכה ולא מוריד אותה

ואת, את לוחצת לי על הפצעים שמסרבים להגליד
את טועמת את הטעם של הדם שלי ואני שונא ואוהב את זה
אני אוהב את עצמי דרך העיניים שלך
למחשבות  אין אמא או אבא יש רק חור אפל שמסרב להיסגר
שמתעקש למשוך אליו כול מיני אנשים
שיודעים בדיוק מה הם רוצים
הם רוצים להגיע לתחתית אבל הם סתם מרחפים
אז הם מתקשרים אלי במכשיר הנוראי הזה
שלוקח לנו את הזכות להיות בלתי ניראים


מין זה הכל בלי כלום
כי ככה אני מבין מה זה חיים כשאני מרגיש מוות
חלונות זה חורים בקיר וחורים מכניסים אור שמראה את כל הפאקים
אז תסתיר אותי בשביל שלא תוכל לראות אותי כי אני כבר עירום .