רציתי נורא לומר שדברים
לא מרגשים אותי יותר בכלל
אבל נקעתי את אצבע הדיבור
והברבור כבר עף
ומה שיצא היה שכך האהבה
התייסרה, התבוססה היא בדמה
על אדמת חיי הגוססת
ואני עמדתי מעל על צוק
והשתנתי בקשת
בקשת
ואחרי זה הלכתי לבית אבות
לבית אבות, מתכסה בשמיכת אמי
מבקש מהם: תרחמו עלי
רחמו עלי.
ואז התעוררתי באותו מצב, צעקתי עזבו
לא מבינים עניין לא מבינים
וסידרתי את השיער כמו משורר מיוסר
וקמתי לבוא אליכם עכשיו
ואני הולך
והולך בדרך כל בשר
כל בשר שקר
בשר-שיער
עם מחברת אחת שלא קורא בה כבר
מיוסר-שיער
ולא יכולתי להרגיש דבר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.