זכרונות...
זה הדבר הכי יפה בעולם שנשאר לי.
העץ הזה
העלים האלו
שכבר מזמן לא קיימים
כמו מה שבער בתוכי
אבל ככה זה בטבע
אביב,
הוא מגיע מהר מידי

אני לא יודעת למה לא דיברתי על זה כשהיתי צריכה לדבר על זה.
הרי הכחשה לא מביאה אותך לשום מקום.
אולי לא ידעת איך...
אולי שוב פעם הכחשתי.

עכשיו, כשכל זה כבר מאחורי, וזה כלל לא כואב, אני אגיד...
שתדע לך דגן שזה לא הסוף שכמעט גמר אותי, כמעט, זה העובדה שבן אדם שהיה
כל עולמי, ואני מצטערת אם לא נתתי לך את ההרגשה הזאת לומרות שאני יודעת
שידעת הרבה דברים לפני שאפילו הבנתי אותם בעצמי, שכן, הכל היה צפוי, אבל
הדרך שלך, לחלוטין לא מובנת...
כל כך קשה להגיד את האמת? בפנים?

כנראה שאני לעולם לא אדע.