על המדרכה פסע והתבונן
העתיקה, התבוננה אליו בחזרה
האבן הירושלמית הגסה-רכה לטפה
והוא הזיל דמעה.
הצבעים החמים שלה כמו ברחם אימו
שחררו מתוכו גילגולים קודמים,
כולם קוראים לו לחזור, לירושלים.
עשה את הדרך החדשה, המוכרת
בין סמטאות וגרמי מדרגות צפופים
גרמו לו אי-שקט.
על הכביש פסע והתבונן
העתיקה, כבר קורצת בידידות
השמש החמה-מקפיאה
לבוש מעיל וכובע מצחיה.
והאנשים, עוד מלפני אלפי שנים
עוררו בתוכו כמיהות רחוקות
כולן קוראות לו לחזור, לירושלים.
והיא עושה את הדרך החדשה, המוכרת
בין גס, רך, חום וקיפאון
וחשה אי-שקט. |
