[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







איתי טננבאום
/
טיול בתל אביב

הגעתי. לבשתי את החליפה הקבועה כדי להראות כמו כולם.
לא השתנה פה כלום במאה שנים האחרונות... אבל עדיין נחמד.
אם לא הצגתי את עצמי אז אני שבי, שזה קיצור של שבתאי, ואני
אוהב לטייל ולהכיר מקומות חדשים.
יותר בשביל לראות הבדלים בין חברה לחברה.
הטיול האחרון שלי היה ממש נפלא. הייתי בתל אביב. חבר המליץ
לי.
אני אומר לכם, איזה מקום מוזר... האנשים פה כאלה משונים, לא
יודע איך להסביר זה פשוט... מוזר!
אני הולך ברחוב ואני פשוט נתקל בדברים שלא ראיתי בשום מקום אחר
בעולם הזה.
אנשים אוכלים דברים בלי לבלוע אותם ומנפחים בלונים ואז זורקים
אותם.
או מתקשרים ממש חזק גם אם הם קרובים אחד לשני.
יש את הגדולים האלה, אוטובוסים, הייתי חייב לבדוק מה קורה שם
בפנים.
קודם כל מזל שהבאתי שקלים כי על ההתחלה ביקשו ממני כמה ואז
פשוט ישבתי על כיסא והתחלנו לזוז. נחמד, אבל לא בשבילי.
אני טיפוס שאוהב ללכת, זה גם יותר בריא.
פתאום האוטובוס עוצר ונפתחת דלת אחרת, מאחורה, ואנשים יוצאים
ואז היא נסגרת ואז מישהו תקשר משהו בקול גבוה
לאיש שאחראי על האוטובוס, זה שלוקח שקלים בהתחלה והוא פותח שוב
את הדלת. אני כמעט בטוח שהוא תקשר: "רגע! נהג! תפתח!"
אז ניסיתי גם אחרי כמה זמן. תקשרתי  די חזק אותו דבר בדיוק אבל
האחראי רק הסתכל עלי ותקשר איזה  משהו שלא שמעתי.
אחרי כמה זמן נמאס לי ויצאתי מהאוטובוס והייתי במקום אחר.
המשכתי לטייל ופתאום השמיים התחילו לטפטף מים ואז חלק מהאנשים
פתחו דברים  שכיסו אותם. מה הם? סוכר?!?
לי לא היה מקל מכסה כזה... המשכתי לטייל ככה...
פתאום הגעתי לים, שזה מקום שכל המים מגיעים לשם, אבל הרבה מים.
וגם הרבה חול. ממש יפה. מאיפה שאני בא אין כאלה דברים.
כמה מים...פשששש...
התיישבתי ככה על החול והסתכלתי על הדבר הנפלא הזה.
אחרי כמה זמן הפסיק הגשם והשמש יצאה מהעננים והיה ממש יפה. (זה
נשמע מצחיק אולי אבל אצלנו השמש פחות יפה. יותר מרוחקת...)
פתאום ניגשה אלי אישה צעירה והתחילה לתקשר איתי ולשאול הרבה
שאלות. היא הדגישה הרבה את 'ח' ואת 'ע' שאלתי למה היא מדברת
מוזר, אבל היא התעלמה משאלתי ותקשרה לי שקוראים לה "תימנייה".
איזה שם יפה "תימנייה"...
היא הייתה ממש יפה ואחרי זה הלכנו למבנה שלה שמענו קצת רעש
ממכשיר קטן ששמים לו בפה טבעות שטוחות עם חור באמצע.
היא הוציאה מקופסא קטנה  מקל קטן ולבן, הכניסה לפה וזה עשה לי
קצת קשה לנשום ואז העיניים שלה הפכו לאדומות והיא התחילה לחייך
הרבה.
היא נתנה לי אותו ולימדה אותי איך משתמשים בו, דווקא היה נחמד,
היה לי יותר כיף לחיות וגם אני התחלתי לחייך הרבה...
אני לא זוכר הרבה מהשיחה רק מה שהיה אחר כך, כי אחר כך עברנו
לאיזור אחר בתוך המבנה שלה עם שולחן רך שאפשר לשכב עליו.
היא קילפה ממני את כל השכבה העליונה של החליפה ועשתה לי נעים
בגוף שהתחיל להיות יותר גבוה... היא אמרה לי משהו על הגובה
של הגוף שלי ושהיא אף לא ראתה גוף כזה גבוה ואז התחברנו והיא
התחילה לתקשר בשפה אחרת, שלא הבנתי.
זאת הייתה חוויה ממש טובה, שאני אוכל אחרי זה להראות לחבר'ה
בבית (בדיוק קניתי 128 MB זיכרון צילומי).
אחחח... היה לי טיול ממש מדהים, אני לא אשכח את האוטובוס, הים,
וגם לא את תימנייה...
מה שבטוח זה שאני הולך להמליץ לכל החברים שלי לבוא לכדור
הארץ.
אני עוד אחזור לפה עוד איזה 100 שנה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
משמר הגבול - זה
הבית שלי.


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/12/04 22:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איתי טננבאום

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה