מה הוא אותו המקום שאליו נשלחים החוטאים? המקום שכולם רגילים
לקרוא לו גיהנום? לא יכול להיות שאתה לא חשבת על זה אף פעם.
כולם חשבו. כולם תיארו לעצמם מה בדיוק הוא אותו מקום נורא שבו
כולם משלמים על הפשעים שלהם. המשפט האחרון שבו עומד האדם בפני
כל חייו ולאחריו מוחלט הנצח שלו - לטוב או לרע.
אין לך מושג כמה נמאס לי לשמוע על זה. ליתר דיוק לא לי, אלא
למלאך המוות. הוא נאלץ לסבול את כל השאלות וההשערות הבלתי
פוסקות. כל השערה יותר מופרכת מהקודמת ועוד יותר מגוחכת.

סיפרתי לך כבר על הניסיון שלי לספר את האמת לאנשים, רעיון שעלה
בהתערבות שלי עם ניקי. ניקי הפסידה בסוף. אבל ההפסד לא עצר
אותה. שאלתה הבאה הייתה לגבי "גיהנום". אף אדם מעולם לא ידע את
האמת לגבי המקום הנורא ביותר שיכול להיות ולא יכולתי לשער מה
יביא הידע לעולם.
"אין מספיק מילים בשביל להסביר לך את האמת. אי אפשר להעביר
למישהו חוויות שהן מחוץ לעולם שלו במילים. זה כמו שאמא תגיד
לילד שלה להיזהר מהנר - הוא שורף. הילד לא מבין את הכוונה, הוא
יחייך במתיקות ובהזדמנות הראשונה ינסה לתפוס את הלהבה היפה.
פעם אחת. החוויה תיכנס לעולם שלו והמילה "שורף" תקבל משמעות."
"אני לא תינוק!"
"מבחינת השוואת הגילים שלנו את כן. אבל זאת לא הנקודה. אני לא
יכולה להסביר לך משהו שמעולם לא הרגשת, אין למילים את היכולת
הזאת."
"אז תני לי לחוות את זה."
"את מטורפת?! את אומרת לי שאת מרצונך החופשי רוצה לסבול את
הסבל הגדול ביותר שניתן לעלות על הדעת?"
"אני רוצה לדעת."
"הידע לא תמיד מועיל. אין אדם חי שחזר משם, אין אדם שיודע את
האמת."
"תמיד יש מקום לשינוי." כנראה שפני שידרו את אי רצוני. "אני
מבטיחה לא לספר לאף אחד. זה יהיה הסוד שלנו. חוץ מזה, לא היית
רוצה לשמוע הערות בונות על ממלכתך הגדולה. תוכלי לשמוע מה אדם
חי חושב על 'המקום שנורא ביותר'."
כמו תמיד ניקי ידעה על איזה כפתורים ללחוץ. עניין רדום התעורר
בי ואני הסכמתי.
"אנחנו נעשה זאת בשני תנאים. הראשון, אסור לך לדבר על זה עם
איש. והשני, את תהיי שם למשך לתקופת זמן קבועה מראש. לא משנה
מה יקרה, אני לא אוכל לקצר את זה. את חייבת לדעת למה את
מתחייבת."
"אין בעיה!"
אם כך, הניסוי החל. הייתי חסרת סבלנות לסיום. אפילו גילי הרב
לא לימד אותי את המשמעת הנוקשה של הסבלנות. לבסוף הוא הגיע.
ברגע שראיתי אותה ידעתי שלא הייתי צריכה להסכים לניסוי הקטן
שלה. עיניה החיות היו כבויות ונראה היה שבזמן הקצר שעבר היא
הזדקנה בשנים רבות. החיים התוססים שאפיינו אותה כאילו נעלמו.
הצטערתי שלא השקעתי יותר מחשבה לפני שהסכמתי.
"הייתי צריכה להקשיב לך. ידע הוא לא תמיד כוח. אבל את טעית,
בהחלט אפשר להגדיר את המקום הזה במילים. גיהנום זה לעמוד
בשערים של גן-עדן, להרגיש את אותו ולעמוד על טיבו, ולא להיות
מסוגל לעבור בשעריו בלי להסתכן בהרס הדבר הכי חשוב לך."
הייתה זאת הגדרה נכונה, אבל המילים עדיין היו ריקות ממשמעות,
לא משדרים את מלוא האמת לאדם שלא חווה זאת מעולם. לגבי ניקי הם
אמרו משהו, ומה לגביך? האם אתה רואה האמת?